רכישת כרטיסים

הזמנת סיור פרטי

    מאזן בין קודש לחול / ראיון עם מושיק גולסט

    מושיק גולסט הוא קריקטוריסט, קומיקסאי ומאייר. בשנת 2008 סיים מושיק את לימודיו במחלקה לתקשורת-חזותית ב'בצלאל' ומאז ניתן לראות את עבודותיו צצות בעוד ועוד מקומות, ברשת ומחוצה לה. החל מקריקטורות פוליטיות המייצרות באזז אפילו מחוץ לגבולות ישראל, דרך איורים חדים – סגנונית ורעיונית – בעיתונים, ועד לקומיקסים מרשימים שמצטיינים בד"כ בסגנון גותי וריאליסטי יותר מעבודותיו האחרות.

    הי מושיק! מה שלומך בימים אלו ומה אתה מבשל מקצועית?

    אהלן, הכל מעולה.
    בתקופה הזו אני עסוק מאוד ומאייר כל מיני מדורים ופרויקטים במגוון סגנונות: מאייר קבוע למקור ראשון ולאתר האינטרנט ג'יפלאנט, לסרטוני אנימציה, מאייר את הקומיקס "שנייה לפני שגולש" ועובד על פרויקט קומיקס מסחרי גדול בסגנון אמריקאי. בין לבין אני מלמד קומיקס וציור. זו תקופה מאד מגוונת ואני אוהב את זה ככה!

    עבור ג'יפלאנט

    מאיזה גיל אתה מצייר וכיצד הגעת למקצוע הזה?

    הגעתי למקצוע דרך החוברת של DC קומיקס the Fury of Firestorm #34, שקנו לי בגיל מאוד מוקדם. אנגלית לא ידעתי אבל הציורים, יחד עם סיפור העלילה בתמונות והקסם של הקומיקס – תפסו אותי. אין ספק – אחת המתנות היותר טובות שהוריי היקרים קנו לי.

    יש הבדלי סגנון ניכרים בין הקריקטורות שלך לקומיקסים שלך. מדוע זה יוצא ככה? האם אתה מוצא לפעמים בקומיקס מעין 'מפלט דרמטי' לעומת הקו הקליל והשנינויות שבקריקטורות?

    אני חושב שיש בי כל מיני צדדים שונים שפשוט דורשים ממני להביע אותם על הדף.
    כמו כל אדם לפעמים בא לי לצחוק, לפעמים אני רציני, לפעמים מפחד ולפעמים שאנן.
    כך אני מוצא איזון מבחינה אישית ומקצועית בכך שכל פעם אני בוחר להשתמש בסגנון אחר שמבטא מצב רוחני אחר.
    לפני שאני ניגש לאייר משהו אני בד"כ עוצם עיניים ומנסה לתת לאינטואיציה שלי להגיד לי לאיזה עולם מתוכי לתת לצאת ולאייר הפעם: לעיתים זה סגנון הומוריסטי, לעיתים ריאליסטי, לעיתים סגנון דמויות כזה ולפעמים אחר.
    הגבול לאו דווקא נמתח בין העיסוק שלי בקומיקס או בקריקטורות, אלא יותר תלוי בעניין שאותו אני רוצה להביע ובאתגר האיורי שניצב לפניי.

    אתה נחשב לקריקטוריסט ימני יחסית.
    האם מעורבותך הפוליטית מתגברת עקב המקצוע?

    באופן מפתיע דווקא להיפך: הקריקטורות והקומיקס הפוליטי שאני מאייר מהווים אצלי כנראה שחרור קיטור ואני מרגיש פחות צורך להתעדכן בפוליטיקה בצורה כבדה כפי שנהגתי בעבר.

     

    האם בעידן הוויראליות והפייסבוק אתה מרגיש יתרון להיות משויך לצד הפוליטי שבו תומך רוב הציבור?

    האמת שלא. שמתי לב שהקריקטורות שלי שתופסות הכי הרבה תאוצה ברשת (קרי- לייקים ושיתופים) הן לאו דווקא הקריקטורות היותר "ימניות" יותר שלי אלא כאלה שקולעות לרגש ולתחושות של הרוב הציוני: ימניים ושמאלניים כאחד.
    מה גם שמתחושות לא בדוקות שלי אני חושב שהמעורבות הוירטואלית של הצד השמאלי גבוהה יותר מהצד הימני של המפה וכך בין כה וכה נוצר איזון בשדה הזה.
    מה שכן, אני חושב שהפייסבוק מהווה כלי יחיד במינו בהפצת קריקטורות, איורים ורעיונות.
    אנחנו נכנסים לתקופה שהיא יותר ויותר וויזואלית ולקריקטורה, לאיור ולקומיקס-סטריפ יש בהחלט מקום משמעותי שם.
    התחושה היא כאילו הקומיקס והקריקטורה שנדחקו בשנים האחרונות מחוץ לדפי העיתונות הולכים ומוצאים מקום יותר אותנטי ברשת ובפייסבוק. אני רק מקווה שבעתיד הקרוב יקומו מודלים כלכליים שיוכלו למנף את השינוי הזה.

    לעומת זאת, וזה לאו דווקא קשור לעידן הפייסבוק, האם אתה מרגיש שזה חיסרון להיות משויך לצד הפוליטי המנוגד לצד אליו משויכים רוב עמיתיך למקצוע?

    להיפך, לכבוד הוא לי לתרום לאיזון בשיח התקשורתי-וויזואלי.
    בתקופת מבצע 'עמוד ענן' עשיתי קריקטורה על השימוש של החמאס בילדים כמגן-אנושי. הקריקטורה תפסה תאוצה ברשת ועוררה קצת וויכוחים קולגיאליים שם, אבל כשנפגשים פנים אל פנים הרוחות הווירטואליות הסוערות מתגלות כידידותיות לגמרי. אין מה לעשות, המקצוע הזה כנראה מושך אנשים טובים באופי. אני אפילו שמח על חילוקי הדעות האלה – התפקיד של הקריקטורות הוא לעורר דיון ומחשבה והעובדה שזה קורה מעידה על מעורבות ואכפתיות של כל הצדדים. זה עדיף על אדישות.

    עבור ג'יפלאנט

    הבנתי שיש אפילו תגובות ליצירותיך בארצות ערב. איך ההרגשה?

    חלק מהקריקטורות שלי מתורגמות ע"י חברים לערבית והתחושה ממש טובה להצליח לחצות את הגבול ולהגיע לקוראים מהצד השני. חשוב לי לתרגם אותן כדי שהצד השני יוכל להבין, גם ללא הסכמה, מול מי הוא עומד ומהן דעותיו.
    כמובן שרוב התגובות הן אנטי-ישראליות ואנטי יהודיות, אבל חלק מהתגובות מפתיעות באהדה שלהן.
    אני חושב שטבעה של קריקטורה הוא חשיפת האמת מתחת לצביעות, ובאזור שלנו הצביעות חוגגת, בייחוד בין הצדדים הערביים עצמם פנימה. יש קוראים ערבים שהקריקטורות האלה עוזרות להם לראות את הצביעות הזו והם מעריכים את זה.
    אני חושב שהצגת עמדה לא מתחנפת אלא כזו שרואה את הדברים כפי שאני מאמין בהם עוזרת להגיע לכבוד הדדי ולהבנה, ואולי בעתיד הרחוק גם להסכמה.
    לאחרונה קרה מקרה משעשע שעיתון אופוזיציה סורי השתמש בקריקטורה שלי כדי לנגח את נסראללה והחיזבאללה על התערבותם בלחימה בסוריה לצד שלטון אסד. כמובן שהם לא היו מודעים שהם משתמשים בקריקטורה של ישראלי-יהודי-ציוני! אני חושב שבשפה מזרח-תיכונית ניתן לקרוא לעניין: "פאדיחה".

    אתה גם מאייר מדי שבוע מדור משפטי ב'מקור ראשון'. האם מאתגר אותך במיוחד לאייר כתבות לנושאים "יבשים"?

    מאתגר מאוד! אני מאוד אוהב את זה, זה אתגר חדש כל פעם.
    באיורים הראשונים של הטור המשפטי השתמשתי בעיקר בפטישים, שופטים, גלימות שחורות ועורכי-דין אבל אחרי כמה חודשים השימוש הזה מיצה את עצמו ומצאתי את עצמי נאלץ לחשוב כל פעם מחדש על דרכים לעניין את הקורא ולמשוך אותו לתוך הכתבה.
    האתגר במציאת פתרונות יצירתיים הפך את יום איור הטור ליום האהוב עליי בשבוע. טוב נו, ליום האהוב עליי באמצע השבוע…

    עבור מקור ראשון

    למה אתה מאזין כשאתה עובד?

    תלוי באיזה שלב של היצירה אני נמצא. כשאני צריך ממש להתרכז ולחשוב על גרעין של רעיון קשה לי לשמוע מוזיקה בכלל, אבל משלב הסקיצות אני מתחיל לשמוע לרוב מוזיקה בלי מילים בכל מיני סגנונות: צ'יל אאוט, אפריקאי, יווני, פינק פלויד, ערבי קלאסי, בלוז..
    לאט לאט מילים מגיעות עם מוזיקה בעברית ולבסוף אני מסיים עם תוכניות דיבורים ברדיו-אינטרנט כמו "חיים של אחרים", "חותרים למגע" ועוד..

    האם יש סופר/הוגה כלשהו שעל פי תחושותיך השפיע על הקו שלך דרך מילותיו/הגותו?

    הרמב"ם מאוד השפיע עליי. הוא דיבר הרבה על איזון המרכיבים באישיות (ולפיכך גם בסגנונות שאני יכול לאייר בהם) ומציאת דרך אמצע כדרך נכונה לחיות בה.
    השפיעה עלי גם איין ראנד וספרה "כמעין המתגבר". גיבור הספר הוא אדריכל שכל בניין מתכנן בצורה אחרת בהתאם למטרה שלשמה הוא נבנה ובהתאם לתנאי השטח, ולא לפי סגנון מוגדר מראש. התחברתי מאוד לפילוסופיה הזו של פיתרון בעיות.

    מה החלום המקצועי שלך?

    לאייר קומיקס 24/7 ובגיל 50 להתחיל לאייר פרויקט פרשנות קומיקס ויזואלית לתנ"ך שתשאיר אחריה תובנות משמעותיות לדור הבא.

    האם יש איזה קומיקס שנתקלת בו לאחרונה ותרצה להמליץ עליו?

    לאחרונה קראתי את Ode to Kirihito מאת אוסמו טזוקה היפני.
    זה סיפור מתח עשוי טוב וממש לא שיגרתי שנוגע במחלה מסתורית, תככים ואלימות.
    בכלל אני ממליץ לכל מי שמעניין אותו לחוות "סטוריטלינג" טוב בקומיקס – לקרוא כמה שיותר דברים של טזוקה, הבנאדם פשוט מלך!

     

    תודה רבה מושיק, מחכה לראות כבר את הפרויקטים הבאים. בהצלחה בהכל!

    תודה לך שלומי, היה כיף!