בין עולמות – ריאיון עם רפאל שלפין

התערוכה "שובו של האוריגינל", שכיכבה במהלך הקיץ, יורדת בימים אלו מקירות המוזיאון. ההחלפה של תערוכה, זמן מרגש כשלעצמו לצוות המוזיאון, מהווה הזדמנות להתעכב רגע על אחד האומנים המעניינים מהתערוכה – רפאל שלפין. רפאל משלב כישרון רב וידע גדול עם סיפור חיים ייחודי. יצאתי אליו לקיים ריאיון קצר על עברו ועתידו בתחום.

אסף גמזו: רפאל, ספר קצת על עצמך – בן כמה, מאיפה.

רפאל שלפין: אני בן 38 נשוי באושר ואבא לשתי בנים: אמיתי וגילי בני 8. אנחנו גרים ברעננה. אני מאד אוהב את משפחתי, זו המתנה הכי יפה וטובה של חיי.
מעבר לכך, אני נכה מפגיעה וסובל מחסרים נוירולוגים רבים, מסוכרת וחובש רטיה על עיני השמאלית. עובדה זו הופכת את מלאכת הציור לאתגר שהפך להיות לא פשוט לפעמים.
במקור אני מפריס – נולדתי שם בשנת 76 להורים מקסימים – חנוך מתרגם, סופר ומורה ליהדות ונעמי קלינאית תקשורת.

א.ג.: אז מתי עלית לארץ? לבד או עם המשפחה?

עליתי לארץ עם משפחתי בשנת 1984 ממניעים ציוניים גרידא, זה היה החלום הגדול שלנו בתור יהודים לעזוב את האפרוריות והגלות ולחזור לארץ אבותינו.
מצד אימא אנחנו צאצאים של מורשת אלג׳יריה המפוארת וסבא רבא שלי היה הרב הראשי לאלג׳יריה הרב סידי פרג׳ חלימי זצ״ל וסבא מצד אבא היה גם הוא משושלת יהודים מפוארת.

מתי התחלת לצייר?

בגיל חמש, ברגע שהבנתי שיש מטה קסמים שנקרא טוש שבעזרתו בעזרת אימון אפשר ליצור עולמות ולשפוך את הדמיון דרכו.

מתי החלטת ללמוד ולעשות את זה באופן מקצועי? למה?

ההחלטה להיות צייר קומיקס הגיעה בגיל צעיר מאד מהרגע שאבי התחיל לרכוש עבורי כל יום רביעי את ירחון הקומיקס spirou וחוברות שלxmen. בגיל 7 נשאבתי לעולם האינסופי והקסום של הbandes dessinee (קומיקס צרפתי).

מהו תהליך העבודה שלך?

אני מחכה שיקפוץ לי רעיון לראש שיתחיל להעסיק את דימיוני. לרוב זה קורה בלילה כאשר אני מתעורר מכאבים ומנסה לברוח לעולמות דמיוניים שירחיקו את התעסקותי בכאב.

באלו נושאים אתה עוסק?

אני אוהב לעסוק בנושאים סמי ריאליסטיים וסמי בידיוניים. אינני אוהב להתעסק בפוליטיקה. אני רוצה שכולם יהנו מהאמנות שלי ללא הבדל בדעה גזע ודת חס ושלום.

מה אתה רואה בהמשך/פרוייקטים בעתיד/הווה?

אני סיימתי לפני מספר שנים קומיקס שמתרחש בפריס וביחד עם סטודיו וולקנו אנחנו רוצים לייצור סדרת אנימציה שתהא מבוססת עליו ובקרוב ננסה לגייס הון דרך אתרheadstart and indieggo. אני תמיד רואה את עצמי מצייר. ללא יכולת לצייר הנשמה שלי נכבית ואני מרגיש חנוק ועצוב.

מה דעתך על עולם האיור והקומיקס בארץ?

בשני האחרונות עולם הקומיקס תופס מקום מכובד בתרבות ובאמנות שלנו ואני מאד שמח להיות חלק מהעולם הזה בישראל.