רכישת כרטיסים

הזמנת סיור פרטי

    "אנגולם מון אמור" – על פסטיבל הקומיקס השנתי באנגולם

    למוסלמים יש את מכה, לאוהבי הג'אז יש את ניו אורלינס, ואם אתה אוהב קומיקס אתה חייב לעלות לרגל לפחות פעם בחיים – לאנגולם.

    מישל לחץ עלי, פינקי דחק בי, נוסקו התפלא שלא עשיתי זאת עד כה, אסף חנוכה נתן טיפים וקולגות מח"ול הצטערו על כך שלא יכלו להצטרף. סוף סוף זה קרה; ביקרתי בפסטיבל אנגולם.

    זה אמנם נקרא פסטיבל הקומיקס, אבל בוא נאמר את האמת – אווירת קרנבל צבעונית לא תמצאו שם. לא כוכבים הוליוודיים ומופעי פירוטכניקה וגם לא תחרויות תחפושות של לובשי גלימות ומסיכות. כל זה קורה בקיץ ביבשת אחרת. בינואר הצרפתי העגמומי, בעיירה אנגולם, בירת הקומיקס האירופי, משחקים משחק אחר לגמרי. פה המלחמה על כיסו של צרכן הקומיקס נסתרת מן העין. לגיבורים אין כאן סדרות חודשיות והציירים הצרפתים יוצרים, בדרך כלל, ספר קומיקס אחד בשנה/שנתיים. יש להם זמן. מבלי להשוות, או להעדיף אחד על משנהו, יש משהו בקומיקסים הפרנקו-בלגים, שהוא מעודן ואלגנטי יותר מחבריהם האמריקאים והיפנים. לכן זה לא פלא שסופרמן ודרגון בול זוכים בצרפת, לעיתים, למהדורות מכובדות יותר מבארץ מוצאן.

    פסטיבל הקומיקס זו מסורת בת 41 שנים. באנגולם אין מרכז כנסים אחד ולכן הפעילויות מפוזרות בכל העיר, וחובבי הסיפור המאוייר נמצאים בתנועה מתמדת בין הסימטאות העתיקות. חנויות "רגילות" מרשות לעצמן להחליף את חלון התצוגה ולהזמין ציור קומיקס במיוחד עבור ארבעת ימי הפסטיבל. בבתי הקפה והברים תמצאו את הציירים, העורכים והמוציאים לאור סוגרים עיסקאות. פה תפגשו בעיקר עניבות וחליפות מהוגנות, אוחזות בכוסות קוניאק משובח, מתוצרת מקומית ואפילו בני הנוער שפוקדים את הפסטיבל, לבושים בבגדים מאופקים. צבעוניות שובבה ושובת לב תמצאו רק על גבי כריכות הספרים, שמוצגים באוהלי המכירות, בגלריות ובמוזיאונים. להוצאות הקומיקס הגדולות " קאסטרמן", "דארגו" ו"גלנאט" שמורים החללים המרכזים, בהם הם בונים קונטסרוקציות גדולות, המציגות את ביכורי השנה, לצד עמדות שבהן הציירים חותמים על ספריהם החדשים. בחללי התצוגה השונים עומדות תערוכות המשלבות קומיקס קלאסי עם הצעקה האחרונה בתחום ומערכת הכריזה שמפוזרת בכל מקום בעיר מודיעה (בצרפתית) ברמקולים על אירועי השעה. ארבעה ימים הם בדיוק הזמן שנדרש כדי לבקר ברוב התערוכות, בטקסים ובאוהלי דוכני המכירות הרבים.

    התערוכה המרכזית השנה הוקדשה לציון 100 שנים למלחמת העולם הראשונה וביקורת עליה ניתן לקבל כאן. אנשים רבים הצטופפו בתור לתערוכת היחיד של המאייר ההולנדי ווילם (זוכה פרס הגראנד פרי של אנגולם 2013). יחד עם ווילם הגיעה משלחת אמנים הולנדים שויתרו על תערוכה לטובת סטודיו פתוח, בו הם הציגו כיצד הם מציירים ומדפיסים קומיקס בזמן אמת. אוהבי המאנגה והמאנוואה הצטופפו באוהל "אסיה הקטנה", שם קובצו יחדיו היצירות מהמזרח הרחוק. השנה התעוררה סערת מונסון קטנה, בעקבות ספר חדש שהציג שבויות מלחמה קוריאניות כשפחות מין של הצבא היפני. תערוכה מקסימה וצבעונית במיוחד הוקדשה ל"מאפאלדה", דמות פופולארית של ילדה שיוצר הקומיקס הארגנטינאי, קינו, העביר דרך סיפוריה התמימים ביקורת חריפה על אנשי צבא, פוליטיקאים ועל תחלואי החברה המודרנית.

    בככר העירייה ניצבה דמותו של מיקי מאוס כחלק מתערוכה החוגגת 80 שנה לצאת המגזין החשוב שלו. המגזין הציג לקוראים הצרפתים, במשך השנים, לא רק את הדמויות המפורסמות של וולט דיסני אלא גם את "הנסיך ואליאנט" של האל פוסטר, "פלאש גורדון" של אלכס ריימונד וציירים חשובים נוספים. בית הקולנוע המקומי הציג סרטים וראיונות שעסקו בתחום האמנות התשיעית ובין השאר גם את "חוצה השלג" של ז'אן מארק רושט, שאף קיבל תערוכה משלו, בה הוצגו איורים מקדימים ועיצובים מתוך הפקת הסרט. ברובע שהוקדש לילדים הוצגה תערוכה (די מאכזבת) של "ארנסט ורבקה" הסדרה האיטלקית המצויינת של אנטונלו דאלנה, שם גם ישבו הוא וחבריו לחתום על הספרים שמיועדים לגיל הרך. במוזיאון הנייר הוצגה "מיסמה" התערוכה לאוהבי הקומיקס האלטרנטיבי ובמוזיאון הקומיקס הגדול של אנגולם המעצבים והאוצרים עבדו שעות נוספות כדי להרים את תערוכת הקונספט "נוקטורנים", שהנושא המרכזי בה הוא חלומות. בפתח התערוכה, הוצגו עבודותיו המקוריות של ווינדזור מקיי, מראשוני היוצרים שקבעו את גבולות מדיום הקומיקס. עמודי הקומיקס של "נמו הקטן", יצירת המופת הסוריאליסטית של מקיי, שפתחה עולם שלם של חלומות ודמיון הוצגה לצד עבודות של גדולי אמני הקומיקס שהלכו בדרכו. בין היצירות שולבו פסלי מיטות שעוותו לכדי יצירת תחושה לא מציאותית. כשהתעוררתי מהחלום ויצאתי מהמוזיאון חציתי את גשר העץ המפורסם של אנגולם. במרכז הגשר ניצב פיסלו של קורטו מלטזה, הגיבור המפורסם של הוגו פראט, מביט לכיוון מערב, אל עבר הים, כהרגלו. מה הוא מחפש שם מעבר לאופק שאלתי את עצמי? אולי את הניו-יורק קומיק-קון? את סאן דייגו?

     

    לבלוג של נימרוד לחץ כאן