רכישת כרטיסים

הזמנת סיור פרטי

    תופעת לוואי של עשייה / ראיון עם גלעד כהנא

    הי גילי. כשחושבים על זה, גם ג'ירפה (החיה) היא סוג של קולאז'.
    מממ…

    גלעד כהנא הוא אחת מהדמויות המוערכות והבולטות על סקאלת התרבות הישראלית בעשור האחרון.
    הוא הספיק ליצור לא מעט ב43 שנותיו על כדור הארץ, בראש ובראשונה הוא מוזיקאי – מנהיג להקת ג'ירפות, אמן סולו (תחת שמו או תחת הפסבדונים The Walking Man) ועכשיו גם חבר בצמד "לא כוחות" (יחד עם תמיר מוסקט), בין לבין הוא גם סופר, משורר ואמן חזותי – התואר האחרון הוא הסיבה המרכזית למפגש שלנו באכסניה זו.

     

    קליפ אנימציה ל"אני לא מאושר" של 'לא כוחות'. במאי: מוטי זיגמן

     

    האמנות החזותית של כהנא עוברת בעיקר דרך קולאז'ים. הוא יצר את העטיפות עבור האלבומים הזוגיים של הג'ירפות ("גג" ו"צריך לסגור הכל") וגם את העטיפה של ספרו "מנוף מצביע אל הים". הוא אייר (בקולאז'ים כמובן) את הטורים שכתב במגזין '42 מעלות' (שהפך בהמשך ל'360 מעלות') ומאחוריו גם שתי תערוכות ("חצאים" ו-"Anyone For Tennis?") שהוצגו בגלריה של מועדון ה'אברקסס'.

    עטיפות האלבומים "גג" ו"צריך לסגור הכל" של הג'ירפות

    גם עבדכם הנאמן זוכה לשתף פעולה עם גלעד מפעם בפעם, זה התחיל לפני כמעט 7 שנים מקליפ אנימציה לג'ירפות, המשיך בספר "אל תפני מבטך לאחור – שירים בקומיקס" שלא יכול היה לקרות בלעדיו והשת"פ מוסיף לפעול עד היום כשיוצא לי לאייר קומיקסים לשירים או להגיגים שלו, לפני כמה חודשים אפילו הקלטנו יחד שיר עבור הפסקול לחוברת הקומיקס האחרונה שלי.

    "לחלום בעמידה" – טקסט מאת גלעד כהנא, איור – שלומ'קה הכריש

    אתה חושב שעניין הקולאז'ים מתכתב עם צורת הכתיבה שלך? אולי זה מתכתב עם האלתורים בהופעות שהם בעצם מעין פרץ-קולאז'י מתת המודע?

    בהחלט, אני חושב שפעולת הקולאז' נמצאת בבסיס כל היצירה שלי, גזירה והדבקה לא כטכניקה אמנותית, אלא כדרך חיים.
    כאשר אתה מוציא אובייקט מתוך הקונטקסט שלו, הוא מיד משתנה באופן גורף, והופך לחומר ביד היוצר, וממתין לקונטקסט הבא כדי להגדיר מעצמו מחדש.
    ככל שאתה מקאלז' יותר אתה מגלה שכל דבר תלוי בסביבה שלו, לא משנה עם זה קו, אות או תו.

    דוגמה מתוך אפליקציה בפיתוח הקשורה לג'ירפות

    בעצם במקור אתה צייר, הלא כן? זוהי האמנות הראשונה בה עסקת?

    מדויק יותר לומר שציירתי, צייר לא הייתי מעולם, לצערי. מאז שאני זוכר את עצמי היד הייתה מציירת ותמיד הרגשתי שאני ליד. לא נמצא בדבר עצמו. כאשר התחלתי לשיר בגיל 20 הבנתי למה. לפתע היה ברור שאני לא מוכשר מספיק כצייר. התובנה הזו יכלה לנחות עלי, מבלי לרסק אותי, בזכות התובנה הנוספת שאני כנראה אהיה זמר, דבר שמילא אותי בתחושת ממשות עד היום.
    הקולאז'ים הם בעצם הגלגול הפלסטי שנכון יותר למידותיי.

    אמנות פלסטית היא משהו שבוער בך?

    כן, קודם כל כצרכן. אני מתרגש מאוד מאמנות פלסטית על כל סוגיה. אם היא נהדרת אז היא נותנת השראה, ואם היא איומה, אז היא מקוממת, וגם אז כנראה תנחת ההשראה. כלומר, הדיאלוג עם היצירה מעל לאיכויות הספציפיות שלה.
    כיום אני מקלז' הרבה פעמים בגלל הצורך של ספרים ודיסקים באימג'ים וזה מאפשר לי לקחת הפסקה קלה מן הקדחתנות האולפנית לטובת GOOD OLD גזירה והדבקה. הכל ביד, ללא מחשב, מספריים ודבק, ההתעסקות בחומר עצמו משרה אידיליה קיומית זמנית ופלואה.

    מתוך עטיפת האלבום "גג" של הג'ירפות

    יש צורת אמנות שחשוב לך להיות מוגדר באמצעותה או שהפורמט לא קריטי?

    נדמה לי שמעל הכל אני אדם שפותח את הפה ויוצאים דברים על רקע מוזיקה. נקרא לזה זמר, נקרא לזה מוזיקאי. שם אני נמצא באלמנט. שם החיים נראים טובים. למען זה שווה לי כל יום לקום בבוקר.
    כל שאר הדברים (סיפורת, שירה,קולאז'ים וכו') מתחברים למהות אחת שמרגישה לי פועמת מאותו הלב. זועקת את אותה זעקה. אותו דם.

    כשנפגשנו לראשונה סיפרת לי על הקומיקס הרב שצרכת בתור ילד במקסיקו-סיטי, האם אתה עדיין אוהב וקורא קומיקס? להערכתך, לו היית נשאר בחו"ל היית צורך יותר קומיקס בתור בגיר?

    קומיקס היו חלק גדול מהחינוך שלי כילד והם חיברו אותי לעולמות שונים במהירות אסטרונומית. לא משנה עם זה לגאליה של אסטריקס, או ארה"ב המיינסטרימית של הסופר-הירוז או ארה"ב של מטה של רוברט קראמב. לאקטואליה נחשפתי דרך רצועות סאטיריות בעיתוני היום וגם לפורנוגרפיה ואלימות קשה דרך קומיקס מחתרתיים שתמיד שרפו את אישוניי.
    אני זוכר שהייתה פעם שישבתי בחנות הקומיקס השכונתית שלי והייתי כל כך שקוע עד שלא שמתי לב ששכחו אותי שם, יתרה מזו בשלב כלשהו נסגרה החנות ונשארתי שם לבד, נעול. הרגשתי בגן עדן.
    בתור בגיר אני לא כל כך קורא קומיקס, אבל זה לא אישי, אני פשוט לא כל כך קורא בכלל, אני רוב הזמן עובד.

    איור – עידו רבין, טקסט- גלעד כהנא

    נראה שאנימציה היא כלי שאתה נהנה להשתמש בו, לא מעט מהקליפים שלך ושל ג'ירפות הם בטכניקות אנימטיביות שונות ואפילו יצרת קליפ אנימציה משובח עבור השיר "דפני דפני". איך הייתה החוויה? האם מישהו עזר לך או שהשתלטת על העסק אינסטינקטיבית?

    נדמה לי שאנימציה היא אחת הדרכים המופלאות להמציא עולם שלם ולא להיות תלוי לגמרי במכבש התקציבים של עולם הוידיאו. כמובן שזו עבודה סיזיפית ואינסופית, אבל אם אתה מהמשוגעים לדבר, כלום לא יעצור אותך. מיותר לציין שאני חסיד של משוגעים לדבר. כל דבר.
    היה תענוג גדול לעשות את 'דפני דפני', זה אחד הקליפים שלנו שאני הכי אוהב. טכנית זה התאפשר כי עבדתי עם יאיר קז (שותפי להקמת ג'ירפות) שאיתו צילמתי וערכתי את הקליפ.

    קליפ אנימציה שיצר גלעד כהנא (עם יאיר קז) לשיר "דפני דפני" של ג'ירפות

     

    האם יש וידאו-קליפים שנבטו במוחך כבר בעת כתיבת השיר?

    האמת שלא.

     

    בעיניי אתה שייך לרשימה מצומצמת של אמנים ישראלים שלא עושים פשרות אמנותיות ועדיין מצליחים מסחרית. מה הסוד שלך?

    אני מאמין שהצלחה היא תופעת לוואי של עשייה, אם אתה עושה בהתמדה – בסוף זה יקרה.
    ההצלחה של ג'ירפות לא הייתה מיידית, אמנם על ההתחלה השמיעו את "וואו" הרבה ברדיו, אבל לקח הרבה זמן עד שהדיסק הראשון שלנו התחיל באמת למכור. מגרש המשחקים של מי שעוסק בעולם הרוח – הוא עולם החומר. כשאתה רוצה להעביר רוח לאנשים התיווך חייב להיות דרך חומר כלשהו, אם זה פלסטיק או אם זה קולאז'ים. זו עבודה שכורתת את הכנפיים כל פעם מחדש ולכן מי שעושה אותה צריך ללמוד להצמיח כנפיים כל פעם מחדש. כולם רוצים להיות נאהבים, אבל הרצון הזה לא יכול להיות דומיננטי בתוך מערך של יצירה, בסופו של דבר ההצלחה נובעת מהתעקשות ואהבה אמיתית לדבר.

    הזמנה לתערוכה של גלעד

    אני מבין שיש ספר חדש וממשמש שגם את עטיפתו עיצבת, מה אתה יכול לספר לנו עליו?

    אחשוף רק ש-
    הספר החדש מספר את מה שאי אפשר לספר.
    מקונן על אף שאין מי שיקונן.
    מאתחל את מה שלעולם לא הסתיים.

     

    למה אתה מאזין לאחרונה?

    Simian mobile disco, die antwoord, alt J,
    לאלבום החדש של boards of Canada ,
    גם האחרון של the Knife ממש טוב…

    אז לסיום… אתה לא חושב בכל זאת שג'ירפה היא סוג של
    קולאז'? עם הכתמים הגזורים האלו שמצפים אותה והצוואר שנראה כאילו הדביקו לה אותו מעולם אחר…

    ביי צ'רקה.

    אלבר אלבז