רכישת כרטיסים

הזמנת סיור פרטי

    ראיון עם עמוס בידרמן

    כבר ארבע עשרה שנים שעמוס בידרמן לועג לפוליטיקאים בקריקטורות ומשאיר את קוראי 'הארץ' עם חיוך מר להמשך היום. למרות שלכל קריקטורה קודמת סקיצה שעוברת עיבוד במחשב, התוצאה נראית כמו שירבוט מהיר ומבריק. כמו ציור של הילד הכי מגניב בכיתה, זה לא רק שהוא מכעיס את המורים וקורע מצחוק את כולם – הוא אפילו לא מתאמץ.
    נפגשתי עם בידרמן בחדר העבודה שלו בבניין המערכת ברחוב שוקן בדרום העיר. שם, בחלל לא גדול שקירותיו מצופים קריקטורות ודיוקנאות, הוא מצייר אקטואליה מדי יום. על שולחן העבודה מונחים ניירות שונים, על חלקם מודפסות תמונות רפרנס ועל אחרים סקיצות בקו גס. אני מחטט ומוצא איור בטוש שחור של הרב עובדיה.

    "זה מהקריקטורה של היום" אומר בידרמן, "הם הולכים לחכמולוגים כדי להתייעץ איתם על אירן".

    בקריקטורה רוכנים הרב עובדיה יוסף והרב שטיינמן מעל מפות התקיפה באירן ומאחוריהם בנימין נתניהו ואהוד ברק שנראים משועשעים מהמחזה האבסורדי.

    הולכים לגדולי הדור. מימין סקיצות בטוש שחור ומשמאל הקריקטורה שפורסמה (27.8.12)

    אבל נחזור להתחלה, עמוס בידרמן נולד בקיבוץ כפר גליקסון ב-1952. אימו אירמה היתה מורה למלאכה והוא נשלח בילדותו לחוג אמנות על מנת לטפח בו את כשרון הציור. בבית הספר כששאר הכיתה למדה טנגנס וקוסינוס בידרמן הצעיר צייר את המורים.

    מי השפיע עליך?
    גדלתי על דוש ועל זאב, כשהייתי ילד שמתי ניירות שקופים על קריקטורות של זאב והעתקתי אותן, אני עוד זוכר איך הוא צייר את השיער של בן גוריון

    ספר על ההחלטת ללכת לבצלאל
    זה זרם לי די טבעי, תמיד רציתי להתפרנס ממשהו שאני אוהב ועיצוב גרפי נראה לי הגיוני. אני לא זוכר הרבה מהלימודים, לימדו אז ג'וגול וטרטקובר והתקופה זכורה לי בעיקר כתקופה יפה עם התעניינות מוגברת, אני זוכר את הספרייה ואת החשיפה לכל החומר שם. פרוייקט הגמר שלי היה אריזות לסוכריות עלית ברוח סטודיו פושפין האמריקאי.

    לאן פנית אחר כך?
    בתקופת הלימודים התחלתי לאייר לעיתונות וכשסיימתי הלכתי לעבוד במשרדי פרסום. עבדתי ב'פלד' וב'פוגל' כארט-דיירקטור, לא אהבתי את התקופה הזאת אבל כל אותו זמן המשכתי לאייר גם לעיתונים. עבדתי עם 'חדשות', 'העיר', 'כל העיר' והתחלתי לאייר את הטור של עלי מוהר שיצא אחר כך גם כספר.

    באיזו טכניקה עבדת אז?
    בהתחלה עבדתי בצבעי מים, אבל בעיקר רשמתי בטוש דק שחור והוספתי ראסטרים צבעוניים. אלו היו משטחי צבע שהייתי חותך מהם והתוצאה היתה חלקה כמו בעבודה עם תוכנת פריהנד. אחר כך עברתי לפריהנד, שכבר לא קיימת לצערי ועכשיו אני עובד על אילוסטריטור.

    איך הפכת לקריקטוריסט?
    אני לא זוכר תאריכים, אבל זה היה לפני משהו סביב ארבע עשרה שנה. איירתי ל'הארץ' כבר כמה שנים ופנו אלי לעשות את משבצת הקריקטורה שבין שבת לראשון, בדרך כלל קריקטוריסטים לא אוהבים לצייר אותה כי העבודה היא בסוף השבוע. היו אז במערכת זאב, ערן וולקובסקי ומאוחר יותר הגיע גם דודו גבע. עם הזמן המשבצת שלי התרחבה.

    "רוצה צנטריפוגה?" אבו מאזן בועידת המדינות הבלתי מזדהות באירן השבוע. מימין סקיצה ומשמאל הקריקטורה שפורסמה (28.8.12)

    מהי קריקטורה טובה בעיניך?
    קריקטורה טובה היא כזאת שמצליחה להצחיק או לכל הפחות להראות זווית שלא חשבתי עליה.

    מה מצחיק אותך?
    אין לזה תשובה מילולית.

    אותי מצחיק שאתה מציג אותם בצורה נלעגת. מתאמצים, מזיעים בשונה מאוד מזאב ודוש שעליהם גדלת.
    זאב ודוש התייחסו למדינה ולמוסדותיה בחרדת קודש והקריקטורות היו בעניין של להוכיח שאנחנו טובים והערבים לא, זה מסרס כל סאטירה.

    אתה בודק שהקריקטורה עובדת?
    לפעמים אני יוצא למערכת ובודק עם הכתבים אבל בדרך כלל אני לא מתייעץ.

    אילו תגובות מעניינות אתה מקבל על קריקטורות?
    התגובות המעניינות חושפות את הגזענות של המגיבים. היה אחד שהתקשר למערכת וטען שאנחנו מציירים את אובמה כשחור. ורק לפני שבוע, אחרי שפורסמה קריקטורה על נשיא מצריים מורסי, מישהו הזדעזע שאנחנו עושים צחוק מהשכנים שלנו. זה חושף את הגזענות שלו דווקא, זה הוא שלא רואה אותם כשווים. הם ראויים לאותו סוג של ביקורת.

    איך נראה היום שלך?
    אני מגיע למערכת בסביבות תשע בבוקר, עובר במהירות על העיתונים ומתחיל לחפש את הרעיון לקריקטורה הבאה. היום למשל ציירתי שתי קריקטורות ומתוכן בחרתי אחת שתפורסם מחר. ואיירתי גם את הטור של סייד קשוע ושל עקיבא אלדר. איור בניגוד לקריקטורה זה לא הבסטה שלי, כאן מזמינים ממני איור. אני בדרך כלל מתייעץ איתם מה לצייר ובכוונה מאייר בסגנון חיתוכי נייר על מנת שלא יתנגש עם הקריקטורה.

    למה אתה מקשיב בזמן העבודה?
    בבוקר אני שומע את יומני החדשות, בדרך כלל עד שיש לי רעיון לקריקטורה ואז אני עובר למוסיקה. יש לי כאן לד זפלין שאני אוהב, אסף אבידן, בוב דילן, הביטלס, רדיוהד, ג'ורג' הריסון… ולפעמים גם קלאסי, באך או מוצארט.

    אתה מצייר גם סתם להנאה?
    כן, דברים שקשורים בילדות (הוא חוזר למחשב ומעלה איורים דיגיטליים). טרנזיסטור ולצידו סיכות של הביטלס, דגם נחליאלי שהיו מביאים בסתיו לבית הספר, ספר תנ"ך, קופת דן חסכן.

    לסיום, איזו עצה תתן לקריקטוריסט צעיר?
    להשתדל לא להטיף מוסר ולחפש צד מצחיק ולא צדקני. לתפוס מרחק ולראות את העסק כקרקס.

    קישור: הקריקטורה היומית ב"הארץ"

     

    אלבר אלבז