רכישת כרטיסים

הזמנת סיור פרטי

    ריאיון עם נירמו (ניר מולד)

    גם אם נניח לרגע בצד את העובדה שמדובר באדם מצחיק בצורה יוצאת דופן – ניתן בהחלט להגדיר את ניר מולד כפארק-שעשועים מהלך. כבר שנים שניר, המכונה נירמו, עוסק ועסוק בהתמדה בדברים כיפיים וזה כולל – תסריטאות, קריקטורות, קומיקס, הוראת קומיקס וקריקטורות, בימוי-אנימציה, דיבוב, משחק, סטנד-אפ ומינוף קהיליית החצילים בישראל ובתפוצות (אם נהיה כנים לרגע – את התחום האחרון הוא מזניח מעט בשנים האחרונות).
    נירמו התחיל את דרכו המקצועית לפני כ-20 שנה. הוא הוציא ספר קומיקס וקריקטורות בשם "צלילי המוסאקה" שמיצב אותו כגארי לארסון הישראלי. את ספרו השני והמפיל, "שלפוחיות", הוא הוציא זה מכבר יחד עם שותפו – הקריקטוריסט והמאייר עמוס אלנבוגן. הספר הניב גם תערוכה במוזיאונינו ואף יושק בקרוב ברשת כספר אלקטרוני, למען ייהנו ממנו גם הנכרים.
    בין לבין נירמו גם כתב ל"לילה-גוב" ז"ל, ביים סדרות אנימציה לטלוויזיה ולרשת (במסגרת הסטודיו הוותיק שלו: "ארמדילו"), העלה ערב סטנד-אפ מוזיקלי בשם "אנטיגיבור" והוא אפילו מגיש כבר כמעט עשור פינה בנושא קומיקס בתכנית 'קפה-רדיו' ברשת ב'.

    הי נירמו! מה שלומך ומה לעזאזל עובר עליך בימים טרופים אלו?

    הי שלומי! קודם כל – הפכתי היום לראשונה בחיי לדוד נירמו! (מזל טוב לאחי ישי ולקרן הגיסנית, חמסה חמסה!) ובתיאום זמנים מרשים, נולד לי ולאלנבוגן ספר חדש במדור הקינדל של אמאזון: Blisters, ספר האוסף שמכיל את 85 הקריקטורות המצחיקות ביותר (לדעתנו) מתוך פרויקט "שלפוחיות" שלנו. בשבוע הבא, אינשאללה, אני מתחיל לעבוד על הפקת פרק 2 של "גויאבות בערפל", סדרת הרשת החדשה שלי.

    מזל טוב. האם אתה מרוצה ממגוון תת התחומים בהם אתה עוסק? תעסוקה מגוונת הייתה התכנית מלכתחילה?

    כשהייתי ילד הלכתי לחוג טיסנאות, ג'ודו, רובה אויר, צילום, ציור, קרמיקה, אוריגאמי, שילוב אמנויות (החוג הזה שבו השחלנו חוטים צבעוניים על מסמרים שתקועים על עיגול שמצויר על דיקט, לא ברור למה) ובמקביל ניגנתי על קלרינט, גיטרה, הרמוניקה ומשולש וגם אספתי בולים, פחיות בירה ושפיריות מיובשות. בימי האוניברסיטה למדתי ביולוגיה, משחק, אנימציה, קולנוע ותסריטאות- כך שאני מניח שהתשובה לשאלתך היא: כן, תמיד התעניינתי במגוון רחב מאד של נושאים ואני מניח שעיסוקיי העכשוויים הם פועל יוצא של כל אותם תחומי עניין. עם זאת, אני חושב שבשורה התחתונה אני עוסק בתחום אחד עיקרי והוא: סיפור סיפורים. רק שבניגוד למספרים "סטנדרטיים", אני מספר את הסיפורים שלי בצורות שונות: חלק ממוסגרים בקריקטורה, חלק הופכים לאנימציה וחלק מהם אני מספר כסטנדאפיסט על במה, או כמורה לקולנוע וקומיקס והומור, בכיתה. בשורה התחתונה, אני איש שמנמן שמספר סיפורים.

    האם יוצא לך עדיין ליצור קומיקס מדי פעם?

    ב"שלפוחיות" מזדמן לנו מדי פעם לצייר סטריפ קומיקס של 6 משבצות, אבל הוא עדיין מבחינתנו יותר קריקטורה ארוכה מאשר קומיקס. התעסקתי בקומיקס בשלבים מוקדמים יותר, כאשר ציירתי בשנת '96 את "המדריך השלם לרוקר המתחיל" ועוד אי אילו דברים. ברגע שגיליתי את נפלאות הגג-קרטון, קצת זנחתי את הקומיקס והתמכרתי לקריקטורה בפריים בודד.

    ממה אתה הכי נהנה? כתיבה? איור? הוראה? משחק? בימוי? חרגולים?

    אני משתדל לעשות רק מה שאני אוהב, או בעיקר את מה שאני אוהב. אני אוהב לכתוב, אוהב לצייר (למרות שבשנים האחרונות אלנבוגן עושה את זה במקומי), אוהב להופיע, אוהב ללמד. אני חושב שבהפקות האנימציה שלי- "גוגי ומגוגי", "רפפורט", ו"גויאבות בערפל"- יוצא לי לנצל כמעט כל כשרון שיש לי, מתסריטאות עד דיבוב בג'יבריש, עריכת סאונד, הבנה באפיון דמויות וכמובן- יכולות קומיות ואהבה גדולה לנונסנס. אבל הדבר החשוב ביותר בהפקות האלו הוא האפשרות לשתף פעולה עם אנשים מוכשרים, ולשמחתי זכיתי בשנים האחרונות לעבוד עם כמה כישרונות ענקיים כמו דודי סופר, אלדד ירון, אורנה כץ, בוב זאבי, שמעון ראיצ'יק, מיכל קירזון, אורי בר לביא, אורית נבו, איתי וגיאר, מורן לחמן, יאיר ורדי, טל הדר וכמובן-
    עמוס אלנבוגן, האחד והיחיד.

    איך החל שיתוף הפעולה שלך עם אלנבוגן? ומדוע התעורר צורך בשת"פ עם מאייר נוסף כאשר אתה עצמך מאייר (בין השאר)?

    את אלנבוגן הכרתי לפני עשרים שנה בערך, בזכות איוריו הנפלאים ל"עיתון תל אביב" ולעוד הרבה עיתונים אחרים, בימי הזוהר של הפרינט. נורא רציתי לדעת לצייר בקו הספונטאני שלו. באותה תקופה פרסמתי קריקטורות ב"עיתון תל אביב", ב"מעריב לילדים" ובעיתונים נוספים. קיבלתי המון מחמאות על הסדרות שפרסמתי, אבל כל הזמן חיפשתי קו זורם יותר, והתבאסתי מהזמן הארוך שלוקח לי לצייר כל קריקטורה. בסוף 2004 הוצאתי לאור את "צלילי המוסאקה", ספר הקומיקס/קריקטורות הראשון שלי, והתחלתי לעבוד על ספר שני כאשר עלה לי פתאום רעיון: אולי הפעם אצרף לתהליך מאייר? אני אכתוב את הרעיונות, הוא יצייר אותם- זה נשמע פשוט, לא? אז זהו, שלא. לקח כמה שנים עד שהצלחנו להתגבש כצמד קריאטיבי וכמובן שהתהליך הזה הוא מורכב ומסובך, אבל בשורה התחתונה שנינו חושבים שבמקרה הספציפי שלנו, השלם גדול מסך חלקיו.

    בימים אלו אתה ועמוס משיקים את ספרכם "שלפוחיות" במדור 'קינדל' של אתר Amazon. במה שונה מהותית המוצר באינטרנט מהפרינט? ומדוע היה חשוב לכם להוציא את הספר כספר אלקטרוני?

    קודם כל: כסף. הוצאה לאור של ספר קומיקס/קריקטורות אלקטרוני (E-book) שניתן לרכישה באמאזון, עולה כמעט חמישית מהוצאה לאור של אותו הספר בפרינט, בישראל בלבד. כל מי שמצוייד באייפד מסוגל להיכנס למדור הקינדל של אמאזון ולרכוש את הספר מיידית, בקליק אחד, ובזול (7.90$ בארה"ב, 9.90$ בארץ) – מה שמשנה לגמרי את חוקי המשחק. הפרינט מת, וזו עובדה מצערת, אבל צריך לדעת לנצל את המצב לטובתנו, ושנינו סקרנים לדעת כמה עותקים נצליח למכור. אני מקווה שנצליח למכור מספיק שלפוחיות כדי לממן מהדורת דפוס לקראת פסטיבל 'אנימיקס' באוגוסט הקרוב.. כמובן שאין לי שום כוונה לנצל את הראיון הזה לצרכי יחצנו"ת ושיווק עצמי מסואבים ולכן אין לי כל כוונה לספר שהספר שלנו ניתן לרכישה בקישור:
    לחץ כאן

    בשנים האחרונות אתה נכנס חזק יותר לתחום האנימציה. למה לא להישאר בבית עם התה והלימון וספרי הקומיקס והקריקטורות הישנים? האם מבחינתך האנימציה היא שדרוג ושכלול של האיור הדומם?

    להיפך. זה אולי לא נראה כך אבל בעצם נכנסתי לעסקי האנימציה כבר לפני 20 שנה בערך, עוד לפני שהתחלתי לעסוק בקומיקס. בהתחלה כשחקן תסכיתים ומדבב (דיבבתי סדרות אנימציה בשנות התשעים, עד שהחלטתי לדבב רק את הסדרות שלי), אחר כך התחלתי לעבוד בתחום המולטימדיה כתסריטאי, במאי ואיש סאונד, ובמשך כל השנים האלו הצטברו אצלי במגירה רעיונות ותסריטים. חלקם הגדול הפכו לקומיקס וקריקטורות (אליהן אני מתייחס כסרטים דלי-תקציב) אבל פה ושם מצאתי את עצמי מביים סרטוני אנימציה, ולפני שנתיים וחצי כתבתי, הפקתי וביימתי את "גוגי ומגוגי"- סדרת ילדים בת 15 פרקים, עבור ערוץ "לוגי". זו היתה חוויה ענקית ומאז אני משתדל להפיק כל שנה סדרת רשת חדשה- בשנה שעברה "רפפורט", והשנה: "גויאבות בערפל":

     

    קל לראות ביצירותיך השפעות בלתי-מבוטלות של גארי לארסון. התואיל להפתיע אותי ואת הקוראים במקור השראה לא צפוי?

    את לארסון הכרתי במרתפים החשוכים של הפקולטה למדעי החיים בגבעת רם, שם למדתי ביולוגיה לפני 25 שנים. לא היתה מעבדה שלא התהדרה בפנינים מתוך הFar side הגאוני שלו, ואין ספק שהקריקטורות הראשונות שלי (במיוחד בסדרה "ויבראציה חיובית" שפירסמתי בשנים 96-95 ב"עיתון תל אביב") הושפעו ממנו מאד. במיוחד הוקסמתי מהכבוד הענק שהוא רכש לעולם החי. אבל , לשאלתך, האנשים שבזכותם התמכרתי לקומיקס כבר בגיל 11 היו בעיקר דון מרטין ז"ל וסרג'יו אראגונס יבדל"א, שני המאיירים הגאונים ביותר של MAD מגזין. בגזרה המקומית-דודו גבע ז"ל היה מורי ורבי ו"יוסף" וסדרת ספרי 'המגוחך' היוו מקורות השראה משמעותיים. מקור השראה פחות מוכר לקוראים בארץ היה ג'ון קלאהאן ז"ל, אחד הקריקטוריסטים השנונים והמורבידיים יותר בארה"ב. שמות חשובים נוספים שמאד השפיעו עלי הם צ'רלס אדאמס הענק וסם גרוס, מותיקי ה"ניו יורקר". ככותב, אני חושב שמקור ההשראה העיקרי שלי הוא חנוך לוין ז"ל, שרוחו מאד שורה על "גויאבות בערפל", למשל.

    האם חצילים עדיין מטרידים אותך ברחוב?

    חצילים – בקושי, אנשים – כן. בשנים האחרונות לא מפסיקים לשאול אותי אם אני האיש שעומד מאחורי גרפיטי החצילים ברחובות תל אביב. התשובה: לא, אבל תמשיכו. כיף לראות חצילים מצוירים!

    למה אתה מאזין בעת עבודתך ובכלל?

    אני אוהב בלוז, ג'אז ורוק אלטרנטיבי. מעריץ ביטלס חולני, סוגד לטום וויטס, מכור לאגברטו ג'יסמונטי וקית' ג'ארט. כשאני עובד, הדיסק האהוב עלי ביותר הוא As falls Wichita, So falls Wichita falls של פט מתיני. זה דיסק שמחלחל לך לנשמה כמו כל מיני דברים בלתי חוקיים, ועם זאת הוא מרגיע וממקד. כשהדיסק הזה נגמר, אני מחליף לאוסף הבלוז של רוברט ג'ונסון. וכשהדיסק הזה נגמר- אני מגלה שכבר בוקר. ואז אני הולך לישון…

    מה תרצה לעשות כשתגדל?

    להיות סנילי לגמרי ולשכוח את כל השנים בהן עשיתי קומיקס ואנימציה במקום להיות סוכן-ביטוח שעושה כסף וילדים וחולם לעשות קומיקס ואנימציה.

    תודה נירמו! בהצלחה עם הE-book החדש וגם עם האחיינית החדשה!

    תודה רבה שלומי! צ'או.

    *כל הקריקטורות מתוך "שלפוחיות" – ספרם של ניר מולד ועמוס אלנבוגן

    אלבר אלבז