רכישת כרטיסים

הזמנת סיור פרטי

    קריקטורות בלתי שגרתיות – סוכות בלונדון

    עיר ללא הפסקה – הגדרה זו מתאימה ללונדון אם מתייחסים לגשם או לעננה. טוב, כמעט ללא הפסקה – לפעמים יש תחזית ליום שמשי, אבל המנוסים לוקחים איתם מטריה לשמש.
    במכוניתו של טרוריסט נמצאה כתובתם הפרטית של טוני בלייר ורעייתו / Peter Brooks, The times 15.10.14

    במכוניתו של טרוריסט נמצאה כתובתם הפרטית של טוני בלייר ורעייתו / Peter Brooks, The times 15.10.14

     

    בלונדון מציינים שלושה אירועים: לידתה של מפלגה רביעית – מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת (וכנהוג היום, המציאו כבר ראשי תיבות:UKIP). בחירת המועמד הראשון של המפלגה לפרלמנט הביא עמו גל של קריקטורות ואפילו איזכורים בקומדיות שרצות עכשיו בווסט-אנד. הקריקטוריסט הבריטי העלה את חוסר הרחמים באיורי דיוקנים של פוליטיקאים לרמה של התעללות סאדיסטית. עיתון "טיימס" מציע למכירה הדפסים של הקריקטורות שלו [שוקן, אתה שומע?].

    ניל פראג', מנהיג המפלגה החדשה UKIPמוזמן לעימות טלוויזיוני עם שלושת מנהיגי המפלגות הגדולות על ההגירה לבריטניה והאיחוד האירופי /Brian Adlock, The Independent 14.10.14

     

    האירוע העולמי שמצויין בכל מקום הוא 100 שנה לפרוץ המלחמה הגדולה (שנקראה כעבור 20 שנה מלחמת העולם הראשונה). תערוכת אמנות במלחמה היא אירוע מתבקש במוזיאון האימפריאלי למלחמה. התגייסות נהגי אוטובוסים למאמץ המלחמתי הוא נושא מובן במוזיאון התחבורה. אבל בגלריה גראד ראינו תערוכה מקיפה של כרזות תעמולה, צילומים וקריקטורות רוסיות ב-1914-18 -זו היתה הפתעה מרתקת, לא מפני שאין אמנות רוסית בלונדון בימים אלו (ביקרנו בשלוש תערוכות אוואן-גארד רוסי), אלא שמנהגו של עולם הוא להתמקד בצד המנצח במלחמות.

    הגרמנים הגיעו בצעד מרהיב / סרגיי איבנוב, 1915 בקירוב

    לבני בריתנו הצרפתים יש עגלה מלאה גרמנים מובסים / קזימיר מלאביץ 1914 בקירוב

     

    הספריה הבריטית מקדישה פרק מיוחד לקריקטורות בריטיות במלחמה בתערוכה "סבל המלחמה". באוסף פלמינג מוצגת תערוכה "עקבות מלחמה" – צילומים של שדות הקרב בחזית המערבית כפי שנראים היום, לאחר 100 שנה.

    כזכור, המלחמה הסתיימה בשביתת נשק ב-11 בנובמבר 1918. מאז מדי שנה, נערכם טקסי זיכרון ברחבי העולם בתאריך זה (כולל בבית הקברות הבריטי ברמלה). לקראת יום הזיכרון השנה, שותלים בימים אלה מסביב למצודת לונדון 888,246 פרגים עשויים קרמיקה, כמספר החללים של חבר העמים. היוזם: האמן פול קאמינגס Paul Cummings).

    סימטת הג'ין / ויליאם הוגארת' 1751, תחריט

     

    אירוע יותר בריטי הוא 250 שנה למותו של וויליאם הוגארת' (William Hogarth), הצייר, תחריטן והתסריטאי הגדול, שאפשר לכנותו אבי הקומיקס.  בגלריה הלאומית מוצגת סדרת ציורי שמן של "נישואין עפ"י האופנה" {ראה מדור מן הארכיון במדור זה]. במוזיאון הבריטי מציגים 16 רישומי עיפרון נדירים ותחריטים של הוגארת'. במוזיאון הקריקטורות נפתחת השבוע תערוכה "לונדון של הוגארת'" המראה תחריטים על החיים במאה ה-18 בלונדון – חיים קשים למרבית האוכלוסיה. בבית הוגארת', הנמצא בסמטת הוגארת' בצ'יזוויק, מוצגות עבודות של אמנים בריטיים המגיבים על עבודותיו.

    פינוקיו /קוז יריד FRIEZE לונדון 2014

     

    אבל את עיקר תשומת הלב מעוררת בסצנת האמנות הפעילות המסחרית: המכירות הפומביות והירידים. בריג'נט פארק מתקיימים שניים: Frieze (אמנות עכשווית( ו- Frieze Master (מהאמנות העתיקה ועד סוף המאה ה-20). בראשון ראינו בפעם הראשונה שטיחי קיר הומוריסטיים שעוצבו ע"י הקולקטיב הפולני "סלאבים וטאטרים". הקריקטורות באות לבטא את התובנות של הקבוצה בעקבות מחקר על מעבר מהכתיב המקורי של שפה לכתיב אחר (כמו למשל, בשפה הטורקית). הציירת הלטבית אלה קרוגליאנסקאיה Ella Kruglyanskaya)), העובדת עכשיו בארה"ב, הציגה רישומים של נשים בבגדי ים בקו קליל והומוריסטי. בפארק עצמו ניצב פינוקיו עם ראש מורכן, עשוי עץ, בגובה 8 מטר. הפסל עוצב ע"י האמן האמריקאי בריאן דונלי המתכנה Kaws. למה התכוון האמן? האם זו סאטירה?

    נשים/ אלה קרוגליאנסקיה יריד FRIEZE בלונדון 2014

    בריה"מ אילצה את התושבים המוסלמים לשנות את הכתב שלהם ללטיני וכעבור 20 שנה כפתה עליהם את הכתב הקירילי / קולקטיב הסלאבים והטאטרים 2013, שטיח צמר

    נדרשת אקרובטיקה של הלשון כדי להתבטא במספר שפות. הערבית היא שפה קדושה באיסלם, אך ארבעה צלילים בפרסית נעדרים מן ה-א"ב הערבי / קולקטיב הסלאבים והטאטרים 2013, שטיח צמר

     

    ביריד הזה, ביריד העיצוב PADבכיכר ברקלי ובאולמות התצוגה של סות'בי ושל כריסטי'ס ראינו עבודות רבות שהעלו חיוך נבוך על שפתי המתבונן: האם מותר לצחוק בקול רם? האם האמן באמת התכוון להעביר מסר בהומור? או אולי מוטב לעטות מבט מהורהר ומיוסר, רציני ומרוכז, כמו מרבית המבקרים במוקדי "התעשייה האמנותית".

    אלבר אלבז