צייר לי שקט / ראיון עם גלעד סליקטר

גלעד סליקטר או-טו-טו בן 36. בעוד שנים ספורות הוא ודאי ייחשב לחלק מ'דור הביניים' המכובד של קומיקסאי ארצנו, מבחינת ההספק שלו – גלעד כבר שם. מדובר באמן שליו שיודע לקחת את הזמן אבל עדיין להישאר פורה ויצירתי.
לפני לימודיו ב"שנקר", סליקטר החל לפרסם סדרות קומיקס לילדים ונוער בעיתוני ילדים ומגזינים, תוך כדי לימודיו עסק באיור לספרי ילדים ונוער. לפני 8 שנים סיים את לימודיו האקדמאיים והוא ממשיך עד היום לאייר ספרי ילדים, בנוסף הוא מלמד איור ועוסק בעיקר באהבתו הגדולה – קומיקס.

סליקטר פרסם עד היום ארבעה רומנים גרפיים, מספר חסר תקדים לקומיקסאי בגילו בפרט ומספר יפה מאד לקומיקסאי ישראלי בכלל. חלק מהרומנים הגראפיים שלו אף זכו להצלחה מעבר לים – 'משק 54' – הרומן גראפי שבו שיתף גלעד פעולה עם אחותו גלית – ראה אור לראשונה בצרפת והיה מועמד לפרס הרומן הגראפי הטוב ביותר בפסטיבל הקומיקס הבינלאומי 'אנגולם', הספר הנ"ל ממשיך לראות אור בשפות שונות – הוא כבר יצא בספרד, באיטליה, ואפילו בארה"ב.
רומן גרפי חדש פרי עטו יגיע למדפים ממש בקרוב, עוד על כך – בהמשך.

לגלעד יש קו עדין וצנוע, התואר 'מינימליסטי' כבר הוזכר בהקשר שלו לא פעם. המינימליזם מתבטא בקו, בצבעוניות, בכתב ידו הקטן וגם בתוכן. עקב כל הנ"ל, יצירתו של גלעד משרה על הקורא מצרך נדיר למדי – שקט.
סליקטר הוא, בין השאר, מעין מומחה לאור וצל, הוא מלהטט באיוריו בהצללות שבאות דרך צבעוניות וצביעה ובבוהק לבן שמהווה לא פעם סאבטקסט בין הקווים והכתמים.

הי גלעד! מה נשמע? על מה אתה עובד בימים אלו?
הי שלומי! בימים אלה אני מקדיש את רוב זמני לעבודה על הנובלה הגראפית הבאה שלי. בנוסף אני מלמד איור וקומיקס במחלקה לתקשורת-חזותית ב'בצלאל' ובמחלקה לתקשורת-חזותית ואנימציה ב'מנשר לאומנות'.

לאילו קומיקסים נחשפת בילדותך?
בשנות ה80 לא היה מקום אחד לצרוך בו קומיקס במרוכז ורוב הזמן המפגש שלי עם קומיקס היה דרך עיתונים. למזלי בתקופה ההיא הייתה פריחה בתחום ומיטב היוצרים פרסמו מדורים מגוונים בעיתוני הילדים והנוער, אז קניתי ואספתי כל עיתון שהיה בו מדור קומיקס.

עקבתי בעיקר אחרי העבודות של אורי פינק, שאז פרץ ופרסם כמעט בכל עיתון אפשרי, וגם אחרי נעם נדב ושי צ'רקה (אגב, יש ביניכם קירבה כלשהי? (-: ). כמו כן כל חודש חיכיתי לגיליון החדש של המגזין "משהו" בעיקר כדי לקרוא את המשך עלילות "מיסטר טי" של מישל קישקה, שהיה כתוב ומאוייר בצורה נהדרת. היה ב'משהו' גם מדור קומיקס ביזארי בשם "העין השלישית" מאת בהיירב, שהיה שונה מכל דבר שפורסם אז והיו שם גם סטריפים שונים של אחיך, שי.
בנוסף אחותי הגדולה, גלית, שידעה שאני אוסף קומיקס, תמיד אספה עבורי עבודות שדודו גבע היה מפרסם במגוון עיתונים יומיים.
היו גם ספרי קומיקס מתורגמים שיצאו בעברית, כגון "הדרדסים", "אסטריקס" ו"טינטין", אבל לא היה מספיק רצף ואי אפשר היה לדעת מתי יתורגם הספר הבא (אם בכלל).
כשהתחלתי לקרוא אנגלית התחלתי להגיע לקומיקסים שונים שמאד השפיעו עלי, קומיקסים כמו "קלווין והובס" של ביל ווטרסון וחוברות של מגזין MAD. אפשר לומר שלמדתי לקרוא אנגלית בזכות הרצון שלי לקרוא קומיקסים מחו"ל.

לדעתי הקומיקס שלך תמיד הצטיין באיכויות קולנועיות מרשימות. יש כל מיני אסכולות לגביי הקשרים ההדוקים יותר או פחות בין קומיקס לקולנוע. מה לך יש לומר על הקשר בין 2 המדיות הנ"ל? האם העובדה שהקומיקס שלך הוא קולנועי יחסית קשור גם לתהליך העבודה עליו?
תודה. ברשותך פחות אכנס לתיאוריות כרגע, יש אינספור קווים מקבילים בין קולנוע לקומיקס ואפשר לדון עליהם שעות. לדעתי מה שחשוב זה הסיפור ואם הוא לא טוב זה לא משנה אם מדובר בקומיקס או בסרט.
בסרטים צפיתי עוד לפני שידעתי לקרוא אז טבעי שעם השנים המדיה הזו תיספג בסיפורת שלי, ותמיד אהבתי קומיקסים שמביאים אלמנטים קולנועיים כמו העבודות של moebius, bilal, goseki וkojima.
אני חושב שהדבר שהכי השפיע עלי לצורך העניין היה קורס בשם "להבין סרטים" שלקחתי בזמן לימודיי ב'שנקר'. בקורס זה ניתחנו סרטים ובו ראיתי את הסרט "המזח", של כריס מרקר, שנתן לי נקודת מבט שונה על הדרך בה בעזרת מעברים בין פריימים, משחקים בזמן ותאורה – אפשר לספר סיפור היטב.

לגביי תהליך עבודה, יכול להיות שהעבודה עם רפרנס ביצירות מסוימות שלי מחזקת את התחושה של עבודת-מצלמה, אבל באופן כללי אני לא בטוח שזה קשור לתהליך עבודה, כי כל ספר שלי מתפתח בצורה שונה – לדוגמה בספר "משק 54" הפורמט הקולנועי של 3 ריבועים אופקיים הגיע דווקא מתהליך-עבודה עם הטקסט של אחותי גלית (שכתבה את הספר), חיפשתי דרך לעמד את הטקסט לאורך הספר, הוא היה צריך לנשום ולקבל מקום משלו ובפורמט הזה היה ביניהם איזון שלא פגם בקריאה.

מהי גישתך בכל הנוגע לאיור לילדים מול איור עבור קהל בוגר?
האיור צריך להעביר את נקודת המבט של היוצר ולתקשר בדרך כזו או אחרת עם הקורא, וזה לא משנה אם זה איור לילדים או לבוגרים. בנוסף אני מאמין שהדיאלוג עם הטקסט מכוון את האיור למקום הנכון שלו. אצלי עם השנים השוני בין הקהלים התבטא בעיקר בטכניקה בה אני עובד, לילדים הקו התרכך עם השנים, סגנון שלאט לאט גלש גם לעבודות שאני מאייר לקהל בוגר.

האם אתה ניגש באופן שונה לאיור טקסטים של אחרים מול איור הטקסטים שלך?
אני ניגש באותו האופן, אבל התהליך בכל זאת שונה, אז באופן טבעי הוא מוציא ממני משהו אחר:
כשאני מקבל ספר לאיור, הטקסט נמצא כבר אחרי תהליך עריכה ואני מקבל אותו כמעט שלם וסופי. מהנקודה הזו אני יושב ותוך כדי קריאה מתחיל ליצור סקיצות ולכתוב הערות. משם המשך העבודה הוא שיתוף פעולה ודיאלוג עם הכותב והעורכים.
כשאני עובד מול טקסט שלי – רוב הזמן הטקסט נוצר במקביל לאיורים ולהפך, יש ביניהם קשר מאד מאד ברור, קשה לי לדמיין אותם עובדים אחד בלי השני, אז התהליך יותר אורגני כי אין ממש הפרדה בין הרגע שאני כותב לרגע בו אני מאייר. בנוסף כשמדובר ביצירה שהיא לגמרי שלי אני יותר יכול להרשות לעצמי לשנות דברים ברגע האחרון.

האם אתה נוהג להתנסות בסגנונות שונים ובטכניקות שונות?
כשאני עובד על ספר חשוב לי למצוא שפה שתהיה אחידה לאורך כל הסיפור וזה מוביל אותי לחיפוש מקדים של סגנונות וחומרים שונים. כמובן שסגנון האיור גם קשור לסגנון הסיפור, לדוגמא ב"השדים של מונגול" הכתיבה ההומוריסטית נוצרה במקביל ללייאאוט, דבר שנתן בספר הנ"ל טון שונה מאשר בשאר הספרים שלי.
בספר שאני עובד עליו עכשיו ניסיתי לפצח את השפה הוויזואלית לאורך זמן רב. אפשר לומר שניסיתי כמעט כל טכניקה אפשרית עד שהגעתי למשהו שמרגיש לי נכון ומשרת את הסיפור בצורה אופטימאלית.

אז אני מבין שהספר החדש אמור לראות אור בשנה הבאה. מה אתה יכול לספר לנו עליו?
מדובר בנובלה-גראפית שאני כותב ומאייר ותצא בצרפת.
הסיפור הוא אוטוביוגרפי והוא ממשיך ומתכתב עם העולם שהתחלתי ליצור בספר הראשון שלי – "מי אתה בכלל".
הפעם אני עובד בצבע, דבר שאמנם משנה ומאריך את תהליך העבודה, אבל גם פותח עולם שלם בתוך הסיפור.

למה אתה מאזין כשאתה עובד?
תלוי. כשאני עובד בלילות – אני בדרך כלל מאזין לתחנת "קול הקמפוס 106", בעזרת התוכניות שלהם אני מגלה הרבה מוזיקה חדשה. בזמן האחרון אני שומע "פליימינג-ליפס", "גריזלי בר", "טיים-אימפאלה" וג'ואנה ניוסום.
במוזיקה הישראלית אני תמיד, בין השאר, חוזר לאלבומים של אסף אמדורסקי, אביתר בנאי, עמיר לב ואפרת בן צור.
בנוסף יש מוזיקה ישנה יותר שנודדת איתי שנים, תקליטים שעברו אצלי לפורמט דיגיטלי – רוברט וואייט, פינק פלויד, ג'נסיס, טים באקלי, דיוויד בואי. אלו יוצרים שתמיד אני יכול לשמוע אותם, להיסחף לתוך המוזיקה שלהם ולקבל ממנה השראה…

האם יש איזה קומיקס שנתקלת בו לאחרונה ותרצה להמליץ עליו?
"Sunny" שכתב Taiyo matsumoto. מדובר בהתחלה של סדרה חדשה שהוא כותב ומאייר והיא מספרת על חבורת ילדים בבית-יתומים ועל ההתמודדות שלהם עם המציאות, שמתוארת באיורים נפלאים עם המון אווירה. וגם
"Sand castle" שכתב pierre Oscar lecy ואייר frederik peeters. זה ספר המספר על קבוצה של אנשים הנלכדים בחוף מסתורי ומגלים שהזמן מתנהג בצורה שונה על החוף. זו יצירה שמפתיעה ומצליחה לתפוס את הקורא מההתחלה ועד הסוף המר.

תודה רבה גלעד, בהצלחה עם הספר הבא ושתהיה לך ולכולנו שנה טובה.
תודה לך על האירוח שלומי (אין כמו עוגת הדבש של שלומי!). שנה טובה!