על מדף הספרים – הגדות פסח עם חיוך
בעוד 10 ימים תסגר המדינה ל-11 ימים. סוף השבוע יתמזג עם ערב- ערב פסח ועם ערב פסח ואחריו עוד 7 ימי חג וחול המועד. במרכז ההילולה הזו עומד ליל הסדר – אירוע אהוב על רבים, וסיוט לרבים לא-פחות. 6 אמנים נחלצו ללכד את שני המחנות באווירה משוחררת במעט מן המוסכמות: שי צ'רקה, יונתן גרשטיין, זאב אנגלמאיר, אורי פינק, דני קרמן ומישל קישקה. איוריהם יתקבלו בקשת של תגובות – מצחוק פרוע עד חיוך מוסתר.
חג שמח
לצד הטקסט המסורתי של ההגדה, יצר צ'רקה רצועות קומיקס שמתארות סצנות שונות. הדמות המרכזית היא בבא, צעיר עם זקן קטן ואף גדול, לבוש בסגנון בבלי. השיח בבועות משלב סלנג ישראלי ורמזים להוויה הישראלית של זמננו. 2 ציטוטים מגדולי האמנות : "הים ראה וינוס"- בהשראת הוקסאי."ונצעק אל יי אלהי אבתינו" – מונק
בסגנון אמנות נאיבית, צומחת ההגדה הזו מהוויה של משפחה חרדית.. יציאת מצריים מתוארת כמו טיול של תלמידי בית ספר חרדי. שריפת החמץ נראית כסצנה ממאה שערים.
בהגדונת ישנם הבזקים של הומור: "עבדים היינו" – אשה חורשת בשדה, גבר מכבס בנהר. "רשע" – בחור ללא כיפה, מחזיק טלפון סלולרי ביד אחת וכוס בירה בידו השנייה. כאשר יוני מגיע לעשר המכות, הוא מרשה לחוש ההומור שלו להשתולל
ב"תפילת מבוא ספיישל " מסביר אנגלמאיר את המקור למילה מצה: כשראתה בת פרעה את משה בתיבה היא קראה לו: מוצי, מוצי. ברוח זו ניסח אנגלמאיר את השיח בבועות. "בכל הלילות אנו שותין בורשט וחמיצה, הלילה הזה הלילה הזה טקילה בהקפצה".
את ההגדה בנוסח אנגלמאייר מאיירים ציורים צבעוניים בסגנון האנגלמאיירי הייחודי – קולאז'ים של ציורים שהיו נהוגים באמריקה בכתבי עת במחצית הראשונה של המאה ה-20. בתוכם הוא שותל בועות עם טקסט פרוע. בתוך הטקסט המסורתי משולבים איורים קטנים, שחור/לבן, המזכירים את האיורים שהופיעו בעיתונים של המאה ה-19.
זהו ספר חינוכי המציג תשובות לעשרות שאלות, לדוגמה: למה משה רבנו לא מוזכר בהגדה? מה המסר האנושי מיציאת מצרים?
במקביל, פרוש לאורך הספר קומיקס העובר מתקופה לתקופה ומדלג על פער של 3000 שנה
בסוף הספר אינדקס מיוחד: "מפתח למילים, מושגים ו…רגעים דרמטיים בקומיקס
ליד הטקסט המסורתי של ההגדה, חרז סידון דברי הסבר. דני קרמן פרץ את המוסכמות: הוא שילב איורים בצילום של מצה. לפעמים המצה, או חתיכה של מצה, משתלבת בריהוט בבית או בנוף, ופעמים המצה חתוכה כגוף אדם או כגוף חיה.
הספר מציג דברי פרשנות לטקסט המקורי של ההגדה בשילוב איורים הומוריסטיים של קישקה. נופך נוסף נותנות יצירות בלתי הומוריסטיות של אמנים אחרים: ציורים, קריקטורות, צילומים, רישומים ועיצוב בולים, כרזות ומודעות פרסומת. כמו החומר הויזואלי גם הטקסטואלי מכיל תוספות של מחברים שונים בז'אנרים שונים.