ניו יורק לא מתחרה בחולון

בביקור קצר בניו יורק בין חג ההודיה לחג המולד ערכתי חיפוש אחר קריקטורות. נאלצתי להשתמש בזכוכית מגדלת.

את המוזיאון לקריקטורות ולקומיקס. מוקה, מצאתי במסדרון בקומה השנייה של בית אגודת המאיירים של אמריקה. האגודה שנוסדה ב-1901, הצליחה לבנות משכן לעצמה ב-1939. התערוכה הנוכחית משתרעת על שתי קומות: "המקור" – איורים מקוריים לספרי ילדים. כדי לראות כיצד שולבו באיורים כותרות וטקסטים, עומדים לרשות המבקרים הספרים המודפסים. השוואה כזו נעשתה ב-2011 בתערוכה של הקריקטוריסט הנודע ז'אן-ז'אק סמפה בפריז: הציורים המקוריים שצייר עבור שערי מגזין ניו יורקר הוצגו לצד השערים המודפסים הכוללים את לוגו המגזין, תאריך, מחיר ולפעמים גם כותרות של מאמרים.

במרתף מוקדשת פינה ל-Winsor MaCay (1867-1934) אמן קריקטורות, קומיקס ואנימציה. מלבד תערוכות, מקיימת האגודה "לילות רישום". בימי שלישי החודש מוצעות סדנאות עם מוסיקה חיה ודוגמניות עירום "הלבושות מדי פעם באביזרים", כפי שמצויין בעלון האגודה.

מוקה (MoCCA) הוא מסדרון צר באורך 16 מטר (כולל 2 דלתות לשירותים), קירות צבועים באדום, וכ-40 קריקטורות של גדולי היוצרים באמריקה. דייר משנה (אמנם, מכובד) אצל אגודת המאיירים.

ספרית מורגן (מוזיאון הנקרא ספריה) מציגה בגאווה שלוש קריקטורות של סול סטיינברג מ-1953 עד 1983, שנרכשו לאחרונה. בתערוכה של אגרות ברכה "מצוירות ביד" [כך כתוב] מוצג סנטה קלאוס של משרד מס הכנסה, שצויר ב-1951 בידי Boris Artzybasheff , מעצב אמריקאי ממוצא אוקראיני . (1899-1944 ). מדוע צויין בכותרת שהאגרות צוירו ביד? זהו אחד מסימני עידן המחשב: אמן המצייר ביד הוא זן בסכנת הכחדה.

 

 

התערוכה המדוברת ביותר בתקופת החגים בניו יורק היא תערוכת גזרי הנייר של מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית – תצוגה מונומנטלית מרהיבה של יצירתו בשלהי חייו. אי אפשר למצוא בה הומור, אפשר רק להשתכר מן הצבעוניות והחן של היצירות. את ההומור מצאתי בחנות המוזיאון: ספר קטן לילדים על היחסים בין פיקאסו לבין מאטיס שיצרה נינה ליידן ב-1998.

 

"המוות הולם אותה" זו שמה של תערוכה במטרופוליטן המציגה את בגדי האבלות בשלהי המאה ה-19 וראשית ה-20 בבריטניה ובארצות הברית. לצד השמלות השחורות, מוצגת סדרה הומוריסטית "האלמנה וחבריה" שצייר ב-Gibson 1901 Charles Dana (1867-1944): לאחר שהתנסתה בחיזורים נמרצים של גברים וביחס חשדני של נשים, נכנסת האלמנה למנזר וזוכה לתשומת לב מיוחדת של הכמרים. סדרת האלמנה נבעה מדמות שיצר גיבסון The Gibson Girl, המגלמת את אידיאל היופי הנשי האמריקאי. נערת גיבסון הופיעה במשך 20 שנה בעיתונות. הדמות הונצחה בבול של דואר ארה"ב.

 

דיויד לויין המנוח (1926-2009), הקריקטוריסט שנתן השראה לרענן לוריא, צייר בשני העשורים האחרונים של חייו ציורי שמן וצבעי מים. בתערוכה "העולם שהוא ראה", שנפתחה בגלרית פורום בשדרה החמישית, מוצגים נופים אורבניים מרובעים שונים של ניו יורק ליד הקריקטורות שלו. במיוחד נוגעים ללב הציורים על עובדי תעשיית הבגדים (שמאטע ביזנס), הזכורה לרע בתולדות ההגירה היהודית לארצות הברית במאה ה-19.

 

ובחולון- מוזיאון ייעודי לקריקטורות ולקומיקס עם מספר תערוכות מתחלפות לשנה, תערוכות קריקטורות בגלריות העירוניות, בשדרות העיר ולאחרונה במרכז הרפואי.