כנס קומיקס: פילוסופיה ופרקטיקה

באודיטוריום שבמרכז לאומנויות בקמפוס אוניברסיטת שיקגו כולם כבר ישובים. בעוד דקות יחל כנס "קומיקס: פילוסופיה ופרקטיקה", רשימת המשתתפים בכנס שכנעה אותי לארוז מזוודה ולנסוע חצי עולם כדי לשמוע אותם. רוברט קראמב, ארט ספיגלמן, פרנסואז מולי, כריס וור, סת', דניאל קלאוס, צ'ארלס ברנז, ג'ו סאקו ועוד. יוצרים אשר הובילו את הקומיקס בעשורים האחרונים ממדיום תמים, לממלכת אוונגארד של תוכן וצורה והגיעו כדי לפרוש את משנתם האמנותית. הכנס עצמו קרוי אגב על שם ספר של איוון ברונטי, קומיקסאי ומרצה במרכז, בו הוא מציג קורס קומיקס מעשי, מאיור דמות ועד כתיבת סיפור קומיקס קצר (הוצאת אוניברסיטת ייל).

"תופסים מקומות"                                                         כרזת הכנס. עיצוב: כריס וור

את מימדי האירוע ניתן להשוות לכנס קטן ואינטימי של חובבי קולנוע בהשתתפות וודי אלן, מרטין סקורסזה, טרי גיליאם, קוונטין טרנטינו ועוד אי אלו במאים בולטים. ג'ון (58) סיפר לי בהתרגשות שהגיע מליברטיוויל-אילינוי רק כדי לראות במו עיניו את רוברט קראמב אותו הוא מעריץ כבר 40 שנה ואולי אפילו ללחוץ את ידו.

אכן דמותו של קראמב מהווה השראה ליוצרי קומיקס בכל העולם. בזכות סיפוריו הפרובוקטיביים וכישרון הרישום הפנומנלי שלו, הוא נחשב מאז סוף שנות ה-60 למעיין הנובע ממנו הרוו את צמאונם קומיקסאים מחתרתיים. סרט דוקומנטרי של הבמאי טרי זוויגוף בשם "קראמב" יצא ב-1994 ואפשר הצצה לסיפור חייו וילדותו. לאחרונה יצר קראמב גרסת קומיקס לספר בראשית מבלי לשנות מילה מן הנוסח המקורי ובסגנונו הגס והאינטנסיבי (יצא בישראל בהוצאת חרגול/עם עובד).

נחזור לכנס, במסדרון הצר כחצי שעה לפני תחילת הכנס מסיימים לסדר את ספרי היוצרים בדוכני הקומיקס, את רובם לא ניתן למצוא בארץ. תוך כדי דפדוף בהם שיירת היוצרים חולפת במסדרון לעבר האולם. קומיקסאים צעירים שולפים חוברות זירוקס מהתיק ומגישים להתרשמות, היוצרים בשיירה נראים ידידותיים ומחוייכים, מכניסים את החוברות לתיק בנימוס וממשיכים בדרכם. הקהל זורם אחריהם ומתיישב בשורות העליונות, הראשונות שמורות ליוצרים. גם אם הם לא יהיו על הבמה הם יישבו באולם בכל שלושת הימים הקרובים. יאזינו לחבריהם ובמידת הצורך יעירו את הערות וישאלו שאלות ממקום מושבם.

טוד (32) חובב קומיקס שהגיע מבוסטון לאחר ששמע את שמות המשתתפים מתאר: "אחד האספקטים היפים בכנס הוא שכל המשתתפים צופים ושואלים שאלות. זה לוקח את זה למימד אחר כאשר רוברט קראמב צועק מהשורה הראשונה באמצע הפאנל, או שסת' קם בשלב שאלות הקהל וסקרן לשאול בעצמו מספר שאלות. מדהים לראות שהם מעריצים זה את זה ואת הדינמיקה ביניהם"

את היום הראשון פתח ארט ספיגלמן בשיחה תחת הכותרת "מה ל%$#! קרה לקומיקס?". ספיגלמן מוכר בזכות ספרו זוכה פרס הפוליצר "מאוס" (תרגום לעברית בהוצאת מנגד). ובני 30-40 יכירו אותו גם בזכות אלבומי "חבורת הזבל" שכבשו את ילדי הארץ אי שם באמצע שנות ה-80.

ארט ספיגלמן                                                             שער של מגזין RAW

ספיגלמן תיאר את שנותיו הראשונות של הקומיקס ככלי שיצר מכנה תרבותי משותף לאוכלוסיית המהגרים בארה"ב. מי שלא הלך לכנסיה ביום ראשון קרא באדיקות את סדרות הקומיקס במוספי הילדים בעיתון. הסטריפים היו גם מכשיר ללימוד קריאה ועד היום משתמשים בפועל "לקרוא" קומיקס ולא לצפות בו.

ההישג השני גדול יותר וחורג מגבולות הקומיקס. "MAD שינה את העולם" טוען ספיגלמן "זהו המקום הראשון בו הופיע הומור מודע לעצמו שהפך במידה רבה להומור המקובל בחברה המערבית. המגזין יצא נגד מוסכמות, אם היו אלה כללי ציור או מוסכמות חברתיות. ולמרות שלא היה פוליטי באופן מובהק, העיסוק בספינים, ובספינים בתוך ספינים בסופו של דבר הצמיח את הדור שמחה נגד מלחמת ויאטנם".

כבר בשנות ה-70, מספר ספיגלמן, הבחין שתפקיד הקומיקס השתנה והוא חדל לתפקד כמדיום להמונים. היתה בידיו הברירה להכחד או להכנס למוזיאון ולאקדמיה. בשנים 80-91 הוא הוציא יחד עם זוגתו פרנסואז מולי את RAW, מגזין אוונגארד שנתפס בעיני רבים כמי שבישר את עידן הקומיקס לאניני הטעם בו לדימוי ולעיצוב היה תפקיד גדול מבעבר. מולי, כיום המעצבת הגרפית של הניו-יורקר, תארה במושב אחר בכנס איך התאהבה בספיגלמן והחליטה להוציא איתו את המגזין שהגשים את חזונו מדירת הלופט הניו יורקית שלהם.

ספיגלמן המשיך ותיאר איך בעבר יוצרי הקומיקס הופתעו אולי לראות את עבודותיהם מוצגות במוזיאון אך כיום הם לוקחים זאת בחשבון מראש ומתכננים את עבודתם בהתאם. הוא באופן אישי אינו נבהל מהמהפיכה הדיגיטלית. "קולנוע והפורמטים הדיגיטליים מריצים אדרנלין, ספרים לעומתם מאפשרים פוקוס" לדבריו "בכל פעם שמכריזים שהספר מת יוצאים יותר ספרים ובפורמטים מגוונים יותר. כך ששינויים בטכנולוגיה מאפשרים מגוון רחב של אפשרויות והאתגר האמיתי הוא למצוא פתרונות רלוונטיים". דווקא עכשיו, לאחר זמן רב שבו הוצאת קומיקס היתה מוגבלת לסטריפים קצרים או רומן גרפי, שעבודה עליו אורכת מספר שנים אפשר לחשוב שוב על פורמט וגודל גמיש יותר, בעיקר כשיש פחות אילוצים מצד ההוצאה לאור.?

לקול מחיאות כפיים ושיחות ערות סיים ספיגלמן את דבריו לאחר שענה על מקצת משאלות הקהל. אני עשיתי את דרכי חזרה למלון בדאון טאון של שיקגו, מדלג בקלילות מעל הג'אט לג ומצפה ליום המחרת לפאנלים הבאים עם יתר היוצרים.?

החלק השני של הכתבה יפורסם בימים הקרובים.