ראיון עם קורן שדמי – יוצר קומיקס
באיורים ובקומיקס של קורן שדמי ספק אם ניתן להבחין במקורות יצירה מקומיים או לזהות כי מדובר במאייר ישראלי. שימוש בדימויים של סופת שלגים, טיגריס אימתני ועליות גג, הרישום המוקפד והשימוש בפלטת צבעי מים עזים, הם מרכיבים כמעט זרים לאיור בארץ ומציבים את שדמי הרחק מדלות החומר ומהאיור הנאיבי.
יחס פואטי לאיור וגישה שמערבת את הצופים, בשימוש מתוחכם בחללים ובגשטאלט (תבניות שהצופה משלים בראשו) מציבים את שדמי בחזית האיור בארה"ב, שם הוא מתגורר.
קורן שדמי נולד וגדל ברעננה. בגיל 21, לאחר שירות צבאי כמעצב גרפי, הוא זכה למלגה ב-SVA ועבר ללמוד בניו יורק. שדמי פרסם מספר ספרי קומיקס, באיטליה, צרפת, ארה"ב ובישראל, והוא מאייר לעיתונים ומגזינים אמריקאים רבים ולעתים גם לעיתונות בארץ.
ב-2009 עבודתו נבחרה להשתתף באנתולוגית Best American Comics שנערכה בידי צ'ארלס ברנז והשנה הוא זכה במדלית זהב מטעם אגודת המאיירים האמריקאית על עבודתו. הוא מנהל בלוג איורים פעיל, עמוד בפייסבוק ומפרסם קומיקס אינטרנטי בהמשכים שעתיד להתפרסם כספר (קישורים מצורפים בסוף הראיון).
איך התייחסו לאיור במשפחה שלך?
כשהתחלתי לצייר התמקדתי יותר בקומיקס. התחלתי ללכת לקורס קומיקס של אורי פינק ברעננה בגיל 9 ומאז נכנסתי יותר ויותר לעולם הזה. ההורים שלי תמכו מאוד, אבא שלי הסיע אותי לפגישות בעיתונים, לא היה רגע שהם אמרו תעזוב את השטויות המצוירות האלה. הייתי תלמיד טוב, חנון לתפארת, אז זה מעולם לא פגע בלימודים.
איזה מקום תפס האיור בילדותך?
ציירתי מגיל ממש צעיר. בהתחלה העתקתי ציורים של סדרות טלויזיה כמו הרובוטריקים ואחר כך עברתי לקומיקס. היה ממש קשה למצוא קומיקס בארץ אז, במיוחד ברעננה. הקומיקס הראשון שקראתי היה אסטריקס, בשלב כלשהו נפתחה חנות קומיקס ברעננה והתחלתי לקרוא קומיקס אמריקאי מכל הסוגים. בערך בגיל 15 התחלתי לעבוד עם אורי פינק והוא היה משאיל לי אין סוף ספרי קומיקס.
מסקיצה לאיור – התמכות לרשתות חברתיות
מה היתה העבודה הראשונה שלך שפורסמה?
סטריפ של ארבעה פריימים לעיתון "כולנו" (הייתי בן 14).
מתי הבנת שאתה רוצה להיות מאייר?
כשהייתי בן 18 חשבתי שאני אהיה קומיקסאי, ולקראת סוף הצבא החלטתי שאני רוצה ללמוד בניו יורק.
בחרתי ב- School of Visual Arts שהציע מגמת איור. חשבתי שיהיה מעניין להתמקד בתחום שאני פחות מכיר.
ספר על תהליך הבחירה לעבוד בחו"ל?
העולם שקשור לקומיקס ואיור בארץ מוגבל וקטן, תמיד חלמתי ללמוד בארצות הברית, וכשהתקבלתי ל-SVA עם מלגה לא היה על מה לדבר. זו היתה הזדמנות אמיתית, והייתי צעיר מדי בשביל לפחד ולעשות את המעבר, ככל שאתה מתבגר קשה יותר לעשות את הקפיצה הזו למקום אחר.
איך נראה היום שלך?
כל יום אני קם ב8 בבוקר ואחרי שעה של התקשקשות על האינטרנט אני מתחיל לעבוד על פרוייקטים שונים. היום שלי הוא די גמיש וכשיש הרבה עבודה אני לפעמים עובד עד מאוחר בלילה, אבל זה די נדיר. אני מנסה לקחת הפסקות כשאפשר ולצאת מהסטודיו. כשאני צריך לכתוב אני בדרך כלל יוצא לבית קפה לעבוד.
מהי הטכניקה בה אתה עובד?
בדרך כלל אני עושה ציור עפרון, עובר על הקווים בדיו ואחר כך מוסיף טקסטורות של צבעי מים שנסרקות בנפרד על המחשב, כך שהתהליך הוא חצי דיגיטלי.
איזה חלק הלימודים תפסו במקצוע שלך?
הלימודים בניו יורק עזרו לי להתמקד ולהבין מה צריך ליצור בשביל לפרוץ החוצה בתור מאייר. עולם האיור בניו יורק, כמו בצילום, הוא מאוד תחרותי. בבית ספר אתה לומד לפתח שפה משלך. לדעת לצייר ידעתי גם לפני שהלכתי לבית הספר, אבל זה עזר לי להשתפר ולדחוף את עצמי לשלב הבא.
James McMullan היה המורה שלי לרישום שם, הוא אחד המאיירים המפורסמים בארצות הברית ועושה את הפוסטרים לתיאטרון של לינקולן סנטר. הוא לימד בשיטה מיוחדת של רישום שמדגישה את התנועה והחיות של הגוף ולא בהעתקה ראליסטית של העולם. השיעורים שלו היו שיחות על רישום וציור ברמה שלא שומעים בשום מקום יותר. לצערי הוא פרש מאז ולא מלמד יותר.
The Abaddon – מתוך קומיקס בהמשכים
המקצוע מגשים את הציפיות שהיו לך ממנו?
תמיד יש אכזבה מסוימת, ציפיתי שאני אקבל הרבה פרוייקטים מעניינים, וזה יותר נדיר ממה שחשבתי – פרוייקט שאני מתלהב מגיע כל כמה זמן אבל רוב הפרוייקטים הם כתבות לא הכי מעניינות ואני צריך לעשות איור מעניין בשביל להחיות אותן.
מהארץ קיבלתי כמה פרוייקטים מעניינים, אבל התקציבים בארץ הם על גבול ההשפלה. אני באמת חושב שמאיירים בארץ צריכים לנסות להעלות את התעריפים שלהם.
מהם חמשת ספרי הקומיקס שתמליץ עליהם?
Dan Clowes – Ice Haven
Chester Brown – The Playboy
Chris ware – Acame Novelty Library 19
Dave Cooper – Ripple
Joe matt – Spen
האם אתה עובד על פרויקטם עצמאיים?
לפני שנה התחלתי קומיקס בהמשכים באינטרנט, זה סוג של דרמת שותפים מעוותת על בחור שמוצא את עצמו לכוד בדירה מוזרה עם שותפים משוגעים, אני מעדכן את הקומיקס פעמיים בשבוע ואנשים קוראים אותו באדיקות, יש כמה אלפי קוראים בחודש. הקומיקס הולך לצאת בתור ספר בצרפת בשנה הבאה, זה ממש מרגש.
מה העצה הטובה ביותר שקיבלת?
קליינטים חושבים שהם רוצים ציור מסובך עם הרבה פרטים אבל בעצם רובם רוצים משהו פשוט וברור.
מהי העצה שתיתן למאייירים צעירים?
להיות קשה עם עצמך, לא לתת לעצמך טפיחה על השכם מוקדם מדי, ותמיד לנסות להשתפר.
ליאב צברי הוא מאייר וראש המחלקה לאנימציה במוסררה
קישורים
עוד במגזין
