ריאיון עם מישל קישקה – פרק ראשון
במסגרת העבודה על התערוכה "קומיקס קום איל פו: מישל קישקה מצייר לילדים קומיקס", נפגשו אסף גמזו ומישל קישקה לשיחה על תהליך העבודה שלו. הריאיון נערך במסגרת מעבר על חומרים מקוריים בסטודיו של מישל, וחלקים ממנו מובאים בתערוכה עצמה. להלן חלקים נרחבים יותר מאותה הפגישה.
בפרק הראשון – איך בונים סיפור? אילו החלטות, אילוצים ובקשות הובילו לפרסומו של מיסטר טי?
אסף: איך אתה בונה סיפור? כלומר, אתה מספר בראיונות בכמה מקומות שלפני הכול, לפני קו, זה סיפור.
מישל: כמובן.
א:אז מאיפה בא הסיפור?
מ: תראה אם אני אקח למשל סיפור של 'מיסטר טי במזרח הפרוע' שבו הוא פוגש את בן גוריון…תראה, כשהתחלתי את 'מיסטר טי' 'במשהו', הדרישה של בעלי העיתון , לא העורכת, בעלי העיתון, זה היה 'שלום זיידלר' אתה בטח שמעת עליו
א:כן
מ: הוא ואחותו, רותי גורנשטיין (הבעלים של ויסוצקי, 'עולם האישה', 'סוכנות הדוגמנות אימג' ועוד) ייסדו את 'משהו לילדים' ורצו שאני אצור גיבור ששותה תה ושקוראים לו מיסטר טי ומשם זה התחיל הרעיון. ואני בהתחלה לא ממש התלהבתי מזה שזה האילוץ אבל אמרתי: "אוקי – באותו הזמן עשיתי את 'ממולא המעולה' ב'כולנו', המדור שלי נסגר מחוסר תקציב, והייתי פנוי לעבודה בקומיקס. נותנים לי עכשיו במה. אילוץ זה דבר שאני לא אוהב: גיבור ששותה תה וגיבור שאוכל תרד או גיבור ששותה שיקוי שנותן לו כוח, לא נראה לי מעניין מספיק. לא נראה לי מקורי, אבל אמרתי לעצמי שאני אעשה קומיקס כמו שאני חושב שצריך לעשות: מצויר קלאסי, צבעוני, דובר עברית שמתרחש בארץ . זאת הזדמנות. ואני אדחוף לו את התה בכל הזדמנות.
א: למה מתרחש בארץ?
מ: מכיוון שזה היה עיתון חדש לילדים קטנים ישראלים. רציתי שזה יקרה בארץ, שזה יהיה עכשווי, הילד יהיה לבוש כמו שמתלבשים, ואז היו נעלי 'אולסטר' ו'טריינינגים' כן? היום זה 'קרוקס' וג'ינסים ומותגים. זה מתרחש בסביבה שילדים מכירים – זה כאילו קורה כאן ועכשיו. חשבתי שזה פשוט יותר נכון. גם אני חי פה, אם אני צריך אני רק אסתכל מהחלון ואני אדע איך לצייר עץ ברוש איך לצייר גג רעפים ירושלמי או מרפסת באוהאוס. מכאן אני יכול לדלות חומרים. ילדים בישראל מדברים עברית זאת אומרת ילדים שמדברים עברית בניו-יורק או פריז זה לא נורמלי. תראה כשאני התחלתי לעשות את זה, זה היה נדמה לי ב- [מיסטר טי התפרסם בכל גיליונות 'משהו', בין השנים 1986-1992 – א.ג.] 86, כבר הייתי שתים עשרה שנה בארץ וכבר התחלתי ככה לצייר את הארץ, את הנופים והסביבות האורבניות בטבעיות, יותר מאשר ציירתי את בלגיה [מישל נולד בעיירה לייז' שבבלגיה בשנת 1954 – א.ג.]. נראה לי פשוט יותר נכון. חשבתי שאני הולך להציע לילדים חוויות שבהן הם יימצאו את עצמם. אני עוד לא ידעתי מה אני הולך לספר וכמובן היה אילוץ קשה מאוד, של לוח זמנים והמשכיות. ויסוצקי ביקשו טור בעיתון שבהתחלה היה ירחון אחר כך הוא היה דו-שבועי. הבקשה הייתה שיהיה בכל עיתון פרק של שלושה עמודים עם התחלה וסוף. אלה הקומיקסים היותר קשים לעשות כי אתה כל פעם צריך להמציא סיפור מסגרת חדש, לפתח אותו ולסיים אותו על שלושה עמודים שזה נורא מעט. לפעמים שלושה עמודים זה רק המבוא לסיפור ופה אתה בפריים שלישי ואתה צריך להיות בלב העלילה. זה דורש החלטות מאוד מהירות ועשיתי את זה במשך תקופה והרגשתי שזה מגביל אותי יותר מדי.
סקיצות למיסטר טי, 1986
א:אני אעצור רגע, על התקופה הזאת: איך בכל זאת יוצרים סיפור לשלושה עמודים? אני אתן לך דוגמא: למשל סיפור של מיסטר טי שהוא מנסה להתקשר לרונית כדי להזמין אותה לצאת והוא לא מצליח. איך אתה מגבש סיפור כזה, לצורך העניין?
מ:תראה בהתחלה העסיקה אותי השאלה איזה סיפורים אני יכול לספר שתה הולך להיות הגורם המרכזי בהם. באיזה מצב התה הולך להציל או להוציא את מיסטר טי מנצח. אבל אילוצים הרי הם רק מסגרת לעבודה. ארג'ה למשל, היוצר של טין טין, צייר אותו מתוך אילוצים רבים מאוד: זה היה צריך להיות חינוכי, לפי הערכים הנוצרים, הוא תמיד היה צריך לנצח את הרוע, הוא תמיד היה צריך להיות חיובי, היה אסור לו לנבל את הפה, אי אפשר היה לצייר אלימות…היו לפניו כל כך הרבה אילוצים ואני יודע שאנשים שעובדים עם אילוצים עושים יצירות נפלאות – אז אמרתי לעצמי קדימה, נראה איך אני עם כל האילוצים עושה משהו. כשאתה מקבל אילוצים אתה מתחיל לחשוב איך אתה מתמודד איתם וגם איך אתה עוקף אותם. בהתחלה הסיפורים היו מאוד מאוד מטופשים, ממש בגובה הדשא פחות או יותר, שיש איזה גנב וזה ומיסטר טי רץ אחריו ומשיג אותו. ולאט לאט אני התחלתי לעשות את זה יותר מתוחכם… אני לא זוכר את כל הסיפורים של ראשית הדרך. אבל הסיפור שאתה מתאר עם רונית למשל, אמרתי: למה שלא יהיה מאוהב בכמה סיפורים? וקצת מצוברח? הבן הבכור שלי היה בגיל הקריאה של מיסטר טי (ב- 86' הוא היה בן עשר). הוא היה בגיל של הילדים שקונים את העיתון, אז אני ידעתי שאני מספר סיפורים לילדים, זה סיפורים שאני יכול לספר לבן שלי. יונתן [הבן השני מבין שלושה של מישל ואוליביה – א"ג] היה בן שש – הוא היה עוד טיפה קטן אבל ציירתי את מיסטר טי במשך שש שנים. אז הסיפורים גם התאימו ליונתן וגם דוד שכבר עבר לחטיבה ואחר כך עבר לתיכון. הילדים שלי היו סוג של מדד כי אני לא גדלתי פה. תבין, לא היה לי רקע כמו אורי פינק למשל, שיצר את 'זבנג' בראשית הדרך כשהוא משתמש בחוויות האישיות שלו, או עכשיו כשהוא משתמש בחוויות של הבנות שלו שבאות עם סיפורים מהתיכון, מהיסודי, מהחטיבה, מהמורים, מההנהלה. לי לא היה את כל זה. כל החוויות שלי כילד הן בלגיות ואני לא רציתי לעשות קומיקס בלגי, רציתי לעשות קומיקס ישראלי. אז הבנים היו מדד. זה היה מאוד מעניין עבורי שיכולתי לשמוע סיפורים, ללמוד את ההווי שלהם ומשם הייתי דולה דברים…
התערוכה "קומיקס קום איל פו: מישל קישקה מצייר לילדים קומיקס" תעלה במוזאון ב-30/10
עוד במגזין
