במבט לאחור נראית שנת 2022 כמו סרט הוליוודי אפוקליפטי. היא התחילה בפלישה של רוסיה לאוקראינה, המשיכה בגל של פיגועי ירי ברחבי ישראל ובמלחמה בעזה, והסתיימה במערכת בחירות. על רקע מגפה עולמית שעדיין איתנו ואסונות טבע שכמוהם לא ראינו מעולם, ייתכן ששילוב האירועים ייראה מוגזם ולא אמין אפילו לסרט הוליוודי.
התערוכה היא יוזמה משותפת של המוזיאון ושל אק״י (איגוד הקריקטוריסטים והקומיקסאים בישראל), והקריקטורות המוצגות בה, פרי עטם של ארבעים קריקטוריסטים מקומיים, הופכות את הסרט האפוקליפטי לקומדיה סאטירית.
הקריקטורות לועגות לצביעותם של נבחרי ציבור, מבקרות את החברה הישראלית על נקודות העיוורון שלה ומציגות את אירועי היום מזווית שעשויה לגרום לאי נחת. זה כוחה של הקריקטורה: היא מושכת את הקהל הרחב בזכות ההומור שלה, אך אינה מסתפקת בשעשוע אלא מעמתת אותו עם אירועי היום-יום שספק אם הוא מעוניין להיחשף אליהם.
למעשה, הקריקטוריסט הוא פובליציסט אשר מבקש להעביר מסר מסוים, ולכן הקריקטורה תמיד מוטה. תפקידו של הקריקטוריסט הוא לנקוט עמדה: שמאלני או ימני, ליברל או שמרן, סוציאליסט או נאו-ליברל, הקריקטוריסט יכול להיות כל אחד, אך אינו יכול להיות איש המרכז אשר המתנער משני צידי המפה הפוליטית. הדבר נכון גם לקריקטורות המוצגות בתערוכה: מטרתן להרגיז את הצופים, ללחוץ על הנקודות הרגישות ולעורר אי-הסכמות. זה תפקידה של הקריקטורה ובכך טמון כוחה.
אוצרים: מיכל קורמן ויובל כספי
קרדיט לדימויים: גיא מורד, זאב אנגלמאיר, יותם פישביין
