האוצר הגנוז מבית השיטה
שיחת טלפון בלתי-צפויה מקיבוץ בית השיטה, לפני כשנתיים, צפנה את אחת ההפתעות המקפיצות ביותר שידעתי בכל עשרות השנים האחרונות של היותי "פריק" מוצהר של הקריקטורה.
"אם תבוא לבקר בקיבוץ, מחכה לך הפתעה נעימה", מספר לי ידיד וותיק מבית שיטה, ומוסיף בנימה של מתיחה, "תבוא ולא תצטער". הרמז היחיד ששלח היה כי הנושא המדובר הוא: קריקטורות. לגבי דידי זה היה מספיק כדי למהר ולקבוע יום ושעה לפגישה בתחום הוותיקים בקיבוץ ולהתארגן בכל מקרה למעין "מחפשים את המטמון".
"אם לא תמצא את המקום, תשאל על הדירה של יענקל הורביץ", היתה ההנחייה.
חומו של יום קיץ במזרח עמק יזרעאל. ששרר ביום ביקורי בבית השיטה, רגיל ומתון, שימש רקע נוח לפגישת ההיכרות בדירתו הצנועה, בקומה השנייה, של יעקב ("יענקל" בפי חבריו) הורביץ. לא אשכח את בוקרו של יום ההפתעה, של היכרות כפולה, עם המארח, עד צאתו לגימלאות כחשמלאי הקיבוץ, ועם מפעל החיים שלו: אוסף אדיר ונדיר של מיכלול הקריקטורה הישראלית בעשרות השנים האחרונות.
בסבלנות בלתי-נדלית, בחריצות אין-קץ , בהתמדה מופלאה, ובאהבה מופגנת
ליצירה-ושמה-קריקטורה, יענקל הורביץ הצמיד למלוא כל קירות דירתו, בת שניים וחצי חדרים, מהריצפה ועד לתיקרה, במשך עשרות שנים, מאות-מאות של מיכלי קרטון, ובהם אלפים-אלפים של מירב הקריקטורות שהופיעו על דפי העיתונות היומית במדינה מראשית שנותיה ועד, ועד ליום הירצחו של ראשהממשלה המנוח יצחק רבין. "באותו יום נורא זה הייתי כל כך מזועזע, שבבת אחת חדלתי מלחזור כל בוקר ללליקוט עיתוני היום ובו הפסקתי לחלוטין במפעל החיים הזה", מתוודה יעקב הורביץ.
מצאתי בדירתו הצנועה מאד גניזה עשירה עד להדהים מעין מוזיאון-זוטא, המכיל אוסף נדיר, עם רצף מלא של שנה אחרי שנה, כל שנה עם תריסר מיכלי קרטון, כל חודש עם ארבעה תת-מיכלים שבועיים, כל שבוע עם מעטפות של יבולי קריקטורה יומיים, כל קרקטורה גזורה היטב ונושאת על גביה ציון פרטני קפדני אודות התאריך, הכיתוב המקורי המיוחס לקריקטורה וכמובן שמו של האמן יוצר הקריקטורה, ואפילו גזר עיתון צמוד ללמדך את ההקשר היומי של הקריקטורה. בקיצור עבודה מוזיאונית מתוחקרת מושלמת.
הגם שהאוסף המקיף הזה הוא של הקריקטורה כפי שנדפסה בעיתון, ולא של היצירות במקור, ערכו של האוסף המקיף הזה לא יסולא בפז, אפשר ללא מתחרה, בפרישתו ההיסטורית, בצבירה האדירה ובשלימות הסדורה והמשומרת למהדרין מבלי שאותות הזמן והאקלים פגמו בה כהוא זה.
בעיניים כלות פניתי לנסות ולשכנע את בעל הדבר, יענקל הורביץ, בחשיבות חילוצה של עבודת החיים המרתקת הזו מאלמוניתה ומסכנת אובדן והעברתה לחסותו של המוזיאון לקריקטורה ולקומיקס בחולון, לשמירה, לאריכות ימים ולתועלת המחקר החינוך וההוראה לכלל ציבור המתעניינים.
לשבחו ייאמר: יעקב הורביץ לא נזקק למאמצי שיכנוע, ברוחב לב ובנכונות מלאה ניאות להפקיד את מיפעל חייו במשכנו הראוי, בחולון. לשם המחשה רק אוסיף ואציין כי נדרשנו לשתי "נגלות" של משאית בקו חולון-בית השיטה-חולון כדי להכיל את אוספו של יעקב הורביץ ולשנע אותו, כמות שהוא, כבר סדור ומקוטלג, ומוכן לפעולה.
עוד במגזין
