פורום המשפחות למען השלום פיוס וסובלנות לקח על עצמו משימה מאתגרת וקשה: לארגן תערוכת קריקטורות בנושא "פיוס".
מאתגרת כי השלום, הפיוס והסובלנות נראים בלתי – ניתנים להשגה בבוקר, קרובים יותר מאי-פעם בצהריים ורחוקים בערב. מאתגרת כי חוג המשפחות, למוד הסבל, פנה לאמנות קיצונית מטבעה על מנת לטפל בנושא רגיש וסבוך כל כך. הקריקטורה ידועה, מעצם הגדרתה, כחריפה ולפעמים בוטה, כמצחיקה וגם כואבת. והיא מצליחה לפגוע בבטן הרכה שלנו כי היא אומרת את האמת בכמה משיכות מכחול.
מאתגרת עבור המארגנים שהסכימו להציג עבודות קשות לצד עבודות קלילות כפי שהפעילויות של פורום המשפחות מצטיינות בגישה אמיצה ופתוחה. מאתגרת עבור האמנים עצמם שהתייחסו לנושא הפיוס בלי רחמים ולפעמים בציניות גדולה. אחדים מהם ניסו לפרוץ אל הנושא הטעון דרך הדלת המחייכת, אחרים דרך הדלת החורקת. התוצאה היא תערובת של אופטימיות ופסימיות המבטאת היטב את סערת הרגשות בה שרוים ההורים והמשפחות.
מאתגרת גם עבורי כי יש לי אמפתיה עמוקה להורים השכולים, ואף מכיר אישית אחדים מהם. הופתעתי מהפתיחות הרבה שלהם ומיכולתם הנדירה להתבונן מהצד על הטראומה האישית בגילוי לב ולפעמים בהומור.
יכולתם זו משדרת עוצמה ומוכיחה, שבסופו של דבר, יצר החיים גובר על כל יצר אחר.
על כן אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי ועל האמון שנתנו בי. אני מודה למוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון על התמיכה המקצועית הבלתי-מוגבלת. לא נשאר לי אלא להוריד את הכובע בפני כל חברי הפורום ולקוות שהחיוכים יפיחו בהם עוד כוחות בדרך לפיוס הנשגב.
התערוכה הוצגה במהלך שנת 2009
