את העבודות של יעקב שילה אני מכיר זה ארבעים שנה כמעט, מראשית שנות השבעים. הייתי אז ילד קטן ואבא שלי הראה לי מודעה בעיתון "הארץ" בה כתוב אודות שבועון חדש לילדים שהופיע, "פופי"
(כך במקור) שמו. היות והכרתי משידורי הטלוויזיה את פופאי, הפצרתי באבא שייתן לי לירה וחצי ומיהרתי אל הקיוסק הקרוב, שם כבר חיכה לי עיתונו של המלח שתום-העין. על עמוד השער נכתב
"פופי – עיתון הילדים הגדול בישראל", ולמעלה משמאל, קרוב לכותרת, בעיגול בצבע כחול, היה רשום: "בתוספת השבועון חבריה".
כשאני מביט היום בעיתון הישן והמצהיב, אני מוצא כי אחרי הדפים המצוירים של פופאי, בהם פגשתי "את פופי המלח ושמן-זית השחרחורת, את בלוטו שחור-הזקן, ואת שאר הדמויות השובבות והמבדחות" (כדברי יוסי גמזו העורך), חיכו לי במוסף "חבריה – עיתון הצברים הצעירים", הציורים של שילה. הם היו עדינים, רגישים, משופעי קווים ושרטוטים, ומהווים ניגוד גמור לחבורה המבדחת. תחילה הופיע רישום זעיר מידות לסיפור "רכב-אש" של ימימה טשרנוביץ-אבידר, לאחר מכן ראיתי שני איורים בגוונים של אדום "ליצירה חדשה מעטו המבורך של לוין קיפניס" (שוב, יוסי גמזו), אחר-כך רישום של תותח בצדודית ל"סיפורי הגבורה של עזי" ועוד ועוד… בנוסף, גיליתי גם כי יעקב שילה אחראי על ה! עיצוב הגרפי של העיתון, אם כי לא הבנתי אז כלל במה מדובר. כקורא צעיר, נלהב ואדוק, המשיכו רישומיו של שילה ללוות אותי ולהנעים את זמני עוד שנה וחצי בערך, עד לסגירת העיתון, והיוו עבורי פגישה ראשונה עם איור עיתונאי כלשהו.
אבל שילה לא התחיל את דרכו כמאייר ב"חבריה". הוא היה קריקטוריסט קבוע ב"דבר" כבר שבע שנים לפני כן, זכה בפרס הגדול בתערוכה הבינלאומית לקריקטורות במונטריאול, קנדה, ודרך השבועון "במחנה" וחיל השריון, הגיע להיות בראשית שנות השמונים הקריקטוריסט הפוליטי הקבוע של "מעריב". בשונה מאיוריו של שילה, השופעים בקווקווים קטנים ורגישים הנראים כרוצים להתפרס ולהביע דברים רבים, הקו הקריקטוריסטי שלו הוא ברור וחד, ומביע את אומרו בצורה מדויקת וללא פשרות. כי כזה הוא קריקטוריסט פוליטי, אמנותו היא אמנות הצמצום: הווה אומר, אמירת דברים רבים בקו נקי ומדויק אחד.
בכל אלה מצטיין שילה. אולי בגלל מוצאו הייקי ואולי בגלל עברו הצבאי, הוא מנסה ומצליח להעביר את כוונתו בצורה המדויקת והברורה ביותר. חסר פשרות במלאכתו, נאמן לדעותיו ולעקרונותיו, ואינו מוכן לסטות מדרכו ולו במעט. בהגדירו את עצמו "מעט ימינה מהמרכז", הוא מהווה סמן ברור מול רבים מעמיתיו בתקשורת הנוטים אל עבר השמאל. דומה כי אין ראוי ממנו לקבל את פרס "עיפרון הזהב" מטעם המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס. אם נחשיב כראשית דרכו את עבודותיו ל"פי האתון", ביטאון אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, עת היה סטודנט ב"בצלאל" בסוף שנות החמישים, הרי אנו מסכמים כאן פעילות של חמישים שנות עבודה, ומביטים בתקווה אל עבר השנים הבאות…
צחי פרבר
מיועד לגילאים
10 ומעלה
קישורים
אתר – יעקב שילה
קורות חיים – יעקב שילה
ראיון
