לרגל התערוכה “היא והוא”: ראיון עם המאייר יובל רוביצ’ק

“היא והוא HE AND WHO” הינה תערוכה חדשה במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס

התערוכה מציגה את העבודות של המאייר יובל רוביצ’ק בין השנים 2022-2017 (אוצרים: ניר מולד ועמוס אלנבוגן). בקריקטורות מינימליסטיות שובות לב מצליח רוביצ’ק לגעת בנושאים כמו זוגיות ויחסים – נושאים שנוגעים לכל אדם והפכו אותו ליוצר מוכר בכל העולם. לכבוד פתיחת התערוכה, תפסנו את יובל רוביצ’ק לשיחה קצרה:

איך נולדה התערוכה?
“התקשרו אלי מהמוזיאון ואמרו לי ‘בוא נעשה תערוכה’, הבטיחו שניר מולד ועמוס אלנבוגן האוצרים יעשו את כל העבודה במקומי – אמרתי שזה נשמע אחלה! זו הפעם הראשונה שאני מציג בתערוכה בארץ. אני רגיל שהעבודות מגיעות לאנשים בכל העולם דרך הטלפון או מסכים אחרים. בספטמבר השתתפתי גם בתערוכה במוזיאון לאומנות מודרנית בשנחאי, יחד עם עוד כמה אומנים שאני מעריץ. זה מצחיק, כי לפני חמש שנים הכירו אותי רק בארץ ותייגו אותי בתור ‘מאייר תל אביבי’. יום אחד חבר מלונדון שלח לי הודעה וכתב ‘העולם גילה אותך’. פתחתי את האינסטגרם וראיתי עשרות אלפי עוקבים חדשים. נבהלתי, ואז גיליתי שכתבו עלי במגזין Vice האמריקני”.

באיורים שלך אתה נוגע בעיקר ברגעים שקשורים בזוגיות ויחסים, ולא בפוליטיקה ואקטואליה. למה?
“אני לא קורא לעצמי קריקטוריסט, אני מאייר, אני לא אוהב להתעסק בפוליטיקה ואקטואליה. פעם זה היה קיים רק בחדשות או בעיתונים, היום לכל אחד יש מקלדת ומשהו להגיד. אבל אנשים לא כותבים על יחסים בפוסטים שלהם. אני רוצה להציע לאנשים מנוחה מההתפלשות באקטואליה, פינה שקטה בחדר הפרטי שלי שאפשר לבוא לבקר בה. גם הסרטים שאני הכי אוהב לצפות בהם מתעסקים ב’היא והוא’. אני מצייר רגעים במערכות יחסים, וגם בזוגיות הכי טובה יש לפעמים רגעים קשים. זה טוב לאיור, כי אם אין קונפליקט אין איור. אז פעם בהרצאה בסין שאלו אותי ‘מה יש לך נגד מערכות יחסים?'”.

בדרך כלל קריקטורה נשענת על ריבוי של פרטים: בכל פוליטיקאי משקיעים בעיצוב של האף והשיער כדי שנוכל לזהות במבט חטוף במי מדובר. אבל אצלך כל הדמויות תמיד מופיעות בלי פרטים, רק כמה קווים. למה?
“המשימה שלי היא להעביר רגש מהסיטואציה, ולא מהפרצופים של הדמויות. הן תמיד אילמות, ואני מצייר אותן רק עם אף, כדי שיבינו לאן הראש מופנה. אם אתה רואה דמות מופתעת או מאוהבת, זו לא חוכמה להבין את מה שקורה. אני רוצה שהצופים ישלימו את התמונה בראש, לא להאכיל אותם בכפית. אני רואה שזה גורר הרבה תגובות שונות וכל אחד מגיב אחרת. גם כשאני מעלה עבודה לרשת אני לפעמים מופתע מאיך שאנשים מגיבים. לפעמים זה מצליח באופן מפתיע ובפעמים אחרות נכשל, אבל זה מה ששומר אותי חי ושולח אותי לצייר מחדש כל פעם. בתערוכה העדפתי שלא יתנו לעבודות שמות, כי שם זה דבר מקבע. אני מעדיף שכל אחד יסתכל על האיורים בלי טקסט מנחה ויעוף לאן שהחיים לוקחים אותו”.

יש עבודה בתערוכה שקיבלה תגובה שהפתיעה אותך?
“אנשים כל הזמן אומרים לי שהם מאוד מזדהים עם העבודות שלי. רק ביום שישי האחרון עצר אותי מישהו ברחוב ואמר לי: ‘ציירת אותי ואת בת הזוג שלי שש פעמים בחודשיים האחרונים’ כשאני כמובן לא מכיר אותם. את אחת העבודות מהתערוכה העלתי לאינסטגרם, ופתאום קיבלתי המון תגובות ועוקבים חדשים מברזיל. אחת העוקבות הסבירה לי למה: הנשים שם חוות באופן קבוע הטרדות מצד גברים, ומאוד הזדהו עם האיור”.

יש אומן שהשפיע על הדרך בה אתה יוצר?
“בתחילת הדרך הושפעתי ממאייר בשם טומי אונגרר: הסתובבתי בניו יורק, ומישהו מכר ברחוב ספרונים קטנים שעלו פחות מדולר. אני זוכר שהרמתי את הספר של אונגרר וראיתי כמה הקו שלו משוחרר וחופשי. אם הייתה טעות או כתם הוא המשיך לצייר, לא עצר לתקן שום דבר. הבנתי שזה הריגוש ביצירה: צריך להקיא את הקו על הנייר, מושלם זה הרבה פחות מרגש”.

למידע נוסף על התערוכה ולרכישת כרטיסים לחצו כאן